דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

הארנב ממושי, הכלב בייגלה וטיפול הנעזר בעלי-חיים / נורית בירן, רוית גולדשטיין-טולידאנו

ספרי ילדים רבים בכל הדורות ובכל התרבויות נכתבו על הקשר שבין האדם לחיה ובפרט על הקשר שבין הילד והחיה. חלק מיצירות אלה הפכו לקלאסיקות – פו הדוב, נילס הולגרסון ואווזי הבר, לאסי שובי הביתה ועוד. בכל הז'אנרים הספרותיים ניתן למצוא בעלי חיים: משלים (השועל והחסידה), מעשיות (דג הזהב), אגדות חז"ל, סיפורים ריאליסטיים (כושי ונושי של י. טשרנוביץ-אבידר), סיפורים דמיוניים (טרופותי) שירי טבע (קן לציפור), שירים דמיוניים (מדוע לובשת הזברה פיג'מה?), חידות, בדיחות, ספרונים לפעוטות ועוד. נראה שהנושא אינו מאבד מהאקטואליות שלו ולא פלא שסיפורים שעוסקים בו, ממשיכים להיכתב.

עולם בעלי החיים מתואר בסיפורים רבים כעולם עצמאי, המקביל לעולם בני האדם, והחיות מתוארות כבעלות תכונות אנושיות. האנשתם של בעלי החיים הוא אמצעי ספרותי המבטא את קרבת האדם לבעל החיים - סיפור שיש בו בעל חיים יכול לעורר בילד מגוון של רגשות – פחדים, משאלות כמוסות, הערצה, סקרנות. בנוסף, יש בסיפור גם מסרים גלויים וסמויים ומסרים חברתיים ופסיכולוגים. מטרת סיפורים אלה היא לאפשר לילד לעבד את חוויותיו מבלי לשחזר אותן ולחוותן מחדש. הסיפורים המטפוריים מזמינים את הליד להשליך את חוויותיו, רגשותיו ומחשבותיו ולעבד אותם דרך הדימויים שבסיפור.

דרך הסיפורים על הארנב ממושי ועל בייגלה, נדגים אילו על אילו צרכים פסיכולוגיים וחברתיים עונים בעלי החיים בספרות ילדים.

תקציר הסיפורים:

"בייגלה" / מרגרט ריי

"ובבוקר אחד בחודש מאי... נולדו 5 גורי כלב תחש". בהתחלה כולם היו דומים, אך אחד הגורים גדל וגדל ונהייה ארוך יותר מאחיו. בהגיעו לגיל שנה היה הכלב הכי ארוך בעולם. הוא התאהב ב"זהובה", "כלבת התחש הקטנה שמעבר לרחוב", שלא העריצה אותו כמו כל הכלבים ולא הסכימה להתחתן איתו בגלל שהיה ארוך. בייגלה עשה הכל כדי שזהובה תאהב אותו ותתחתן איתו: הוא הביא לה מתנות, התקפל לצורה של בייגלה. אך דבר לא שיכנע אותה. יום אחד, כאשר שיחקה עם כדור שנתן לה, נפלה לבור עמוק ולא הצליחה לצאת ממנו. "בייגלה" הציל אותה ואז "זהובה" הסכימה להתחתן איתו לא מפני שהוא ארוך, אלא מפני שאהבה אותו.

"הארנב ממושי" / שלומית כהן-אסיף

ה"ארנב ממושי" יצא לטייל ביער לבדו עם 3 בלונים וחיפש חבר. "ממושי" פגש בפרפר, אך זה לפתע נעלם. הוא המשיך בטיולו ופגש בקיפוד. הקיפוד הסכים להיות חבר של ממושי בתנאי שזה יתן לו בלון, אך הבלון התפוצץ והקיפוד כבר לא רצה להיות חבר של "ממושי". "ממושי" המשיך ופגש לטאה. גם הלטאה הסכימה להיות חברה שלו רק אם יתן לה בלון. הבלון של הלטאה התפוצץ ואמרה כי אינה רוצה להיות חברה שלו עוד. מקרה דומה היה גם עם צב שפגש "ממושי" בטיולו. "ממושי" היה מאד עצוב. לפתע הופיע שוב הפרפר. הפרפר שיחק איתו ואמר לו שהוא אינו אוהב בלונים, אלא אוהב אותו ורוצה להיות חבר שלו. חזרו שניהם הביתה לאמא ארנבת חברים ומאושרים.

 

סיפורים אלו מכוונים לפעוטון ולילדי הגן, עוסקים בעיקר בנושאים של חיפוש קשר, חברות, דחייה, אהבה ובניית משפחה. הסיפורים מסייעים לילדים לחזק את הרגישות, הקרבה וסקרנות לעולם החי, מגבירים את האהבה כלפי בעלי החיים המוזכרים, מעודדים סובלנות כלפי השונה (בייגלה הארוך), ומעבירים מסרים חברתיים ופסיכולוגיים.

הסיפורים חושפים את הילד לתכונות בולטות של בעלי חיים שונים כמו הקיפוד והקוצים, לשונה הארוכה של הלטאה, משקלו הכבד של הצב. שני הסיפורים הינם סיפורי עלילה קצרים, בהם מופיעים בעלי-חיים המרגישים ופועלים כבני אדם. המסרים החברתיים והפסיכולוגים בסיפורים סמויים ואינם ברורים כמו בסיפור משל.

הסיטואציות הרגשיות המופיעות בסיפורים, שייכות לעולם האנושי. כל החיות מקבלות תכונות אנושיות: יכולת דיבור, יכולת לשיר ולרקוד (ממושי שר והפרפר רוקד), צער ועצב, אומללות, אהבה, יכולת להיעלב, יכולת לצייר (הלטאה מציירת בחול), יכולת השוואה (ממושי משווה בין החיות אותן פגש ביער), חוצפה ("הלטאה אמרה בקול חצוף...") ועוד.

בעלי החיים בסיפורים מתוארים כבעלי אורח חיים כשל בני האדם – הם מביאים צאצאים לעולם לאחר שהתאהבו והתחתנו, הם חוזרים לביתם עם רדת החשכה. יש לבעלי החיים טקסים של בני אדם – חתונה, ימי הולדת, הקמת משפחה. החיות משתמשות בקולות שונים ועושות שימוש שונה בקולות כבני אדם (קול חצוף של הלטאה, קול צרוד של הצב, קול שקט כאשר ממושי עצוב), חושבות כבני אדם, משחקות במשחקים של בני אדם (ממושי משחק בבלון) ואף מצויירות כבני אדם ("ממושי" צוייר כבן אנוש ההולך על שתיים ושם ידיים בכיסים, אך יש לו ראש ואוזניים של ארנב).

הילד יכול להזדהות עם הסיטואציות האנושיות המתוארות בסיפור ועם העולם הרגשי של בעלי החיים. נושאים המעסיקים את הילדים בגילאים הללו כגון, דחייה, אהבה, חברים ומגוון הרגשות הנלוות לכך, מועברים בעקיפין דרך בעלי החיים ומקלים את השיח על רגשות ותחושות אלו.

 

המסרים החברתיים והפסיכולוגיים המופיעים הסיפורים הינם מסרים גלויים או סמויים:

1. סובלנות כלפי השונה: בייגלה היה שונה מכל אחיו. הוא היה ארוך יותר מכולם. אך "בייגלה היה שבע-רצון מאד מעצמו מפני שלכבוד גדול יחשב לכלב התחש להיות כל-כך ארוך". סיפור על כלב שונה מכל אחיו ומכל הכלבים האחרים בעולם, נוגע באופן לא מודע בשוני או בייחודיות של הילד לעומת ילדים אחרים. המטרה היא לבחון כיצד, למרות השוני, ניתן להתגבר, לתפקד ואף למצוא בזכות עצמך חבר ואהבה. "בייגלה" אהב את עצמו כשונה ואף זכה להערכה חברתית בקרב הכלבים והאנשים. אך "בייגלה", למרות שהעריצו אותו כולם, נדחה ע"י "זהובה" והיה צריך לעשות מאמצים רבים, כמו הכלבים ה"רגילים" כדי לזכות באהבתה.

2. האפשרות הלגיטימית להביע דעה השונה מכלל החברה: "כל הכלבים העריצו אותו (את בייגלה) וכל האנשים העריצו אותו. רק זהובה לא העריצה אותו...זהובה צחקה לו". באמצעות כך הילד לומד כי ישנה אפשרות לחשוב באופן שונה ואף להביע את הדעה השונה שלו בניגוד לדעת הרוב.

3. מציאת חברים בזכות עצמי: מתנות או סממנים חיצוניים אינם אלה שיזכו את הילד בחברים אלא אופיו ואישיותו. הבלונים לא עזרו ל"ממושי" למצוא חברי אמת, מפני שלאחר שהבלון התפוצץ, הם כבר לא רצו להיות חברים שלו. רק הפרפר אמר "אני לא אוהב בלונים, אני אוהב אותך ורוצה להיות חבר שלך". גם "זהובה" אהבה לבסוף את "בייגלה" בזכות מה שהוא ובזכות עזרתו הרבה ולא בגלל העצם הגדולה שהביא לה, לא בזכות הכדור ולא בזכות יכולתו להתקפל לצורת בייגלה. הילד הקטן מזדהה עם גיבורי הסיפורים, משליך את רגשותיו עליהם ושואב מהם חיזוק להכרת ערכו העצמי וחשיבותו בעולם.

4. חברי אמת מעשירים את עולם הילד: בסיפור ה"ארנב ממושי" הפרפר לימד את "ממושי" לרוץ, לימד אותו את שמות הציפורים, הפרחים והקוצים. חברי אמת גם עוזרים זה לזה בעת צרה – "בייגלה" הציל את "זהובה" ועזר לה לצאת מהבור העמוק אליו נפלה.

5. משפחה: הסיפור "בייגלה" נכתב לראשונה בשנת 1975, כאשר דגם המשפחה הנורמטיבית היה משפחה של אב ואם נשואים. גם הדרך הנורמטיבית להולדת צאצאים היתה לאחר נישואין. מסרים אלו מועברים לילד בעקיפין דרך סיפור אהבתם וחתונתם של "בייגלה וזהובה".

6. דחייה, שייכות ואהבה: גם "ממושי" וגם "בייגלה" חיפשו אהבה, תחושת השתייכות וחברות. אך שניהם נתקלו תחילה בדחייה: "ממושי" מצד החיות איתן נפגש ביער ו"בייגלה" מצד "זהובה". לבסוף, שניהם מצאו חבר/ה בזכות עצמם. סיטואציות אלו מלמדות את הילד כי האדם הינו יצור חברתי המחפש קשר. אך קשר בין בני אדם אינו מובן מאליו ויש להיות עצמך על-מנת לקיימו. הדרך אל הקשר האמיתי אינה קלה והילד עשוי לפגוש גם תחושות של דחייה ועצב כאשר ניסיונותיו נתקלים בסירוב. הסיפורים מאפשרים ביטוי לרגשות הצער והעצב כי עובדה היא שגם הגיבור של הסיפור חווה אותן. בנוסף, הסיפורים עשויים לסייע לילד לצמוח מתוך האגוצנטריות שמאפיינת גיל זה וצרכיו האישיים לעבר תחושת הצורך בהשתייכות. חשיפה לסיפורים מסוג זה מקנה לילד יכולת הזדהות עם מסגרות רחבות יותר (כהן, 1990).

7. פחד מסיטואציות חדשות ויצירת קשר בסיטואציות חדשות: מעברים למסגרות חדשות ומצבים חדשים עלולים להיות לא פשוטים. הילד אינו בטוח עוד בכוחותיו וגבולותיו ועדיין אינו בוטח בדמויות החדשות. באמצעות הסיפורים נחשף הילד לסיטואציות חדשות ולא מוכרות בהן הגיבור לעיתים מצליח ולעיתים נכשל, אך בסופו של דבר מגיע למטרתו בעיקר בגלל כוח רצונו והתמדתו. הזדהות הילד עם הגיבור עשויה להקל עליו עם התמודדות במצבים חדשים ועם הרגשות השונות אותן חווה (כהן, 1990).                                                                          

"בוקר אחד יצא הארנב ממושי לטייל ביער. זו הפעם הראשונה שיצא לטייל לבדו, בלי אמא-ארנבת. הוא הלך ביער ושר לעצמו שיר ... אם אמצא חבר לא אטייל לבד". כל ילד בגילאי הגן חווה פרידה מאמא או מדמות משמעותית אחרת. תהליך הפרידה ותחושת הלבד עשויות לאיים על ילדים. באמצעות הסיפור על "ממושי", לומד הילד כי אמנם הוא בלי אימו, אך יכול למצוא בזכות עצמו חברים שיפיגו את הבדידות ויגרמו לו להיות מאושר. גם "בייגלה" היה אמנם מוקף באנשים וכלבים שהעריצו אותו, אך הרגיש עצוב ובודד כי רצה את "זהובה" שלא נענתה לו. הילד לומד מכך שרק מערכות יחסים אינטימיות יכולות להפוך אותו מבודד למאושר ולאהוב ונוכחות של הרבה אנשים, גם אם הם מעריצים, לא מהווה תחליף ליחסים ולקשר.

8. דמות התקשרות משמעותית: "ממושי" עוזב את אימו לטייל ביער לבדו. בסוף היום הוא חוזר הביתה לאמא שמחכה לו. המסגרת המעגלית הזו מקנה לילד ביטחון, הוא יודע כי הוא יכול לצאת ולחקור את העולם ואמא, דמות התקשרות משמעותית עבורו, תמתין לו כשישוב, תחייך ותשמח לקראתו. עצם הידיעה כי אמא תהיה שם והבית יחכה לו, מספקים לילד גם מרחב וגם בטחון לצאת ולחקור את העולם.

 

ממושי, בייגלה והמפגש בקליניקה

למרות ההבדלים בין החיות לבני האדם, יש בקרב החיות ובאורח חייהן את כל המרכיבים המאפשרים לילדים להזדהות – תלות במבוגר, גדילה, אכילה, קשר, חושניות, רצון להשתעשע, מוות, קינאה ועוד. עם זאת, החיות מותירות מרווח מספיק של ביטחון מחייו האמיתיים והמציאותיים של הילד. גם לילד הפגוע, נוח להיאחז בחיות כי הדבר מאפשר הפנמה והזדהות הדרגתית ללא חשיפה טראומטית ואיום (שליו, 1996). באופן דומה, סיפור שגיבורו הוא בעל-חיים ולא ילד בשר ודם, מאפשר לדון ברגשות, פחדים, תחושות ומחשבות, בעקיפין. ילדים אינם מדברים בטיבעיות ובקלות על נושאים המטרידים אותם משום ששפת היום-יום שלהם אינה שפה של רגשות, אלא שפה של דימויים ומטפורות (כמו בסיפורים ובחלומות). לכן, כדי להגיע לעולמם הפנימי של ילדים, יש לדבר בשפתם – שפת הדימוי. שפה כזו עשויה לדבר אל ילדים במישור עמוק ומיידי הרבה יותר מאשר שפה מילולית ויומיומית (סנדרלנד, 2004).

כמו בסיפרי הילדים, בהם עולים תכנים חברתיים ופסיכולוגים באופן השלכתי ובטוח דרך שיח על בעלי החיים, כך גם במפגש המיוחד בין הילד ובעל החיים בקליניקה. בקליניקה הארנב, הכלב, התוכי או החולדה, אמיתיים ונוכחים ומכניסים את המציאות שלהם לתוך המרחב הטיפולי. במפגש עם בעלי החיים נוצר תהליך של השלכה, בו הילד מבטא את עולמו הפנימי דרך הקשר שלו עם בעל החיים, דרך שפת הדימויים המוכרת לו.

לדוגמא, ילד שלא מצליח בלימודים, שהדימוי העצמי שלו נמוך, שמרגיש שהוא לא  טוב ומצליח כמו האחרים, אבל מתקשה לדבר את הכאב שלו, יכול להראות זאת בעזרת משחק בבובות, בציור וגם תוך כדי אילוף כלב הנוכח במפגש. דרך התהליך של אילוף הכלב, הצלחותיו וכישלונותיו, החיזוקים שניתנים לו ומגוון התחושות שעולות בילד המאלף ובכלב המאולף, יכול הילד לעבד את התחושות שלו, לדבר את הקושי שלו, את העצב והאכזבה. כאשר הוא מצליח לאלף את הכלב, הוא זוכה לתיגמול אדיר, לתחושת סיפוק ומסוגלות, שימחה והנאה. כל אלה מחזקים את הדימוי העצמי שלו ואת הביטחון העצמי. הוא יכול למצוא בעצמו את הכוחות שלו ומה מסייע לו להצליח ולהתמיד.

 המטפל הריגשי מכיל את מגוון הרגשות במפגש, מתווך אותן לילד ומחבר את הילד לרגשות הכלב ודרכן, לרגשותיו שלו, למציאות חייו, לעולמו הפנימי. כך נוצר עיבוד של החוויה ומציאת דרכים מותאמות יותר להתמודדות.

 

רשימת מקורות

כהן- אסיף, שלומית. 1988. "הארנב ממושי". הוצאת הקיבוץ המאוחד.

כהן, אדיר. 1990. "סיפור הנפש. ביבליותרפיה הלכה למעשה". הוצאת "אח". 

סנדרלנד, מ. 2004. "ביבליותרפיה ככלי טיפולי בעבודה עם ילדים". הוצאת "אח".

ריי, מרגרט. 1975. "בייגלה". הוצאת הקיבוץ המאוחד.

שליו, אברהם. 1996. "המרפא הפרוותי: חיות מחמד כאמצעי תראפי". תל-אביב: צ'ריקובר מוציאים לאור.

 




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 07 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים