 |
על טראומה וצרות אחרות... / יעל אונגר ארנוב |
 |
 תארו לעצמכם את האדם הקדמון עסוק בצייד עבור משפחתו, משוטט ביער סבוך שלפתע מתגלה מולו חיית טרף אדירת מימדים... אז כך הכל מתחיל- בואו נעשה מעט סדר בבלגן.
מהי טראומה? טראומה היא מילה מבלבלת, מחד- טראומה היא אירוע כגון: תאונת דרכים, אונס, מלחמה, פיגוע טרור. מאידך טראומה הינה תגובה: "מאז התאונה אני מרגישה בטראומה..".
החיים המודרניים מעלים את חשיפתנו היומיומית למקרי טראומה, המחקרים העדכניים ביותר טוענים כי אחד מתוך שלושה בני אדם ייחשף במהלך חייו לאירוע טראומטי משמעותי. אך האם כל אירוע קשה בו אנו נתקלים הינו טראומה? אז זהו שלא...
בכדי שאירוע קשה ייחשב כאירוע טראומטי עליו לכלול שלושה מרכיבים:
1. מרכיב האיום: איום על חיים, רכוש, יקירים (במקרה זה גם התוכי של הילד הצעיר נחשב)
2. מרכיב ההפתעה: אירוע בלתי צפוי שלא נערכנו אליו מראש (ומה עם הקסאמים בשדרות?)
3. מרכיב חוסר האונים: המשמעותי והסובייקטיבי ביותר מבין המרכיבים , מתייחס לשאלה עד כמה אנו חשים במהלך האירוע כי יש לנו את המשאבים המספיקים להתמודד עם אירוע שכזה.
לדוגמא: יצאתם עם הילד לגן השעשועים ובין נדנדה אחת לשנייה החסרתם מבט, הילד עף ונפל על הפנים, פגיעה בשינים, המון דם...האם עבורכם כהורים מדובר באירוע טראומטי? בטח טראומטי אבל.. שכחנו לציין כי אתם עצמכם עוסקים בכירורגיית פה ולסת, תוך שנייה קבעתם את המקום, עצרתם את הדימום, הרגעתם את הילד וראיתם כי אין כל סכנה לשיניים.
כאן נכנס המרכיב הסובייקטיבי בטראומה- טראומה הינה בעיניי המתבונן, אירוע שעשוי להיות טראומטי והרסני עבור אחד עשוי להיות אירוע משמעותי , מכונן ומצמיח בשביל האחר.
אז התחלנו להבין את הטראומה כאירוע ומה עם התגובה לטראומה?.. ובכן כאן מסתבכים עוד יותר.
חשיפה לטראומה עשויה להביא לתגובות שונות, החל מתגובות חרדה חולפות, פחד, הימנעות ממקומות ומפעולות שונות, הפרעות שינה, הפרעות מצב רוח, הפרעות בזיכרון, פלאש- בקים והזכרויות ועד הפרעה פוסט- טראומטית מתמשכת שעשויה ללוות את הסובלים ממנה שנים רבות ולפגוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.
חשוב להביא בחשבון כי ישנה טראומה חד- פעמית כגון: תקיפה, שוד, תאונה, פריצה, אונס וישנה טראומה מתמשכת כגון: התעללות מינית, אלימות מתמשכת ואף הזנחה .
עולה השאלה כמה מהנחשפים לאירוע טראומטי יפתחו הפרעה פוסט טראומטית? ובכן הדבר תלוי בגורמים שונים ביניהם: סוג הטראומה (לדוגמא בפיגוע ירי 33% מהנחשפים יפתחו הפרעה פוסט טראומטית, באונס 30%, סה"כ בממוצע 10-15% מהנחשפים לטראומה יפתחו הפרעה פוסט טראומטית), גיל הנפגע, אופי התוקף (צונאמי או תקיפה מינית),משאבי הנפגע, חוסן ועוד.
ומה עם טיפול? ראשית חשוב להבין כי טראומה צריכה להיות מטופלת כמה שיותר מהר לאחר החשיפה לאירוע.במחקרים נמצא כי הזיכרון הטראומטי נצרב בשעות ובימים הראשונים שלאחר הטראומה- טיפול יעיל בפרק זמן זה עשוי למנוע התקבעות של התגובה הפוסט- טראומטית. טיפול מיידי לאחר האירוע יהיה קל וקצר יותר יחסית מאשר טיפול הניתן שבועות וחודשים אחרי החשיפה.
אילו סוגי טיפולים ישנם לטראומה? בגדול הטיפול המוביל בעולם בתחום הטראומה הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי המשלב אלמנטים גופניים של הרפייה, הפחתת חרדה והרגעה. לרוב הטיפולים הינם קצרי מועד, יעילים מאוד ומסייעים לאדם לחזור לתפקוד.ככל שהטראומה משמעותית יותר, קרתה לפני זמן רב יותר וכללה פגיעה קשה באמון (כגון טראומה בתוך המשפחה בתקופת הילדות) נזדקק לטיפול מתמשך ומעמיק יותר.
ועכשיו סיפור אמיתי מהקליניקה: א' בשנות השלושים לחייה נ+3, הגיעה לטיפול אחרי שחוותה תאונת דרכים. במהלך התאונה נהרסה מכוניתה כליל אך היא עצמה יצאה ללא פגע. בשבוע הראשון שלאחר התאונה התקשתה לישון, בכתה הרבה, הרבתה לחשוב על ילדיה ועל מה שעשוי היה לקרות, תאבונה נפגעה, היא היתה עייפה וחלשה. עם תום שבוע חופשת המחלה שבה לעבודתה אך שמה לב כי היא אינה רגועה, מרבה לכעוס ולצעוק, מתקשה להתרכז ואינה מוכנה לחזור לנהוג. בהמשך מצאה את עצמה סובלת מהתקפי חרדה קטנים שכללו קשיי נשימה ואפילו תחושה של הפרעות בקצב הלב.בכל שעות היום והלילה לא העזה לכבות את הטלפון הנייד ומיאנה להישאר לבד עם הילדים. לאחר כשנה קשה, העיזה והגיעה לטיפול. בתהליך שארך 15 מפגשים עבדנו על השבת הביטחון והשליטה, הפחתת תחושת חוסר האונים דרך חשיפה הדרגתית. א' שבה אט אט לתפקודיה הקודמים, התקפי החרדה נעלמו וקשיי השינה פחתו לגמרי וכך גם הקושי מול הילדים.
נזכרתי דווקא בסיפור הזה בגלל שיחת הטלפון שקבלתי החודש מא', בה היא ספרה בהתרגשות שהיא בהריון (שאותו כ"כ רצתה ולא העיזה לאחר התאונה) עובדת ומרוצה מחייה.
הבעיה הגדולה היא שבשונה מא' רבים חוששים ואף מתביישים להגיע לטיפול סביב טראומה וחרדה, בעוד חלקם לא מזהים את הקשר בין הסבל בחייהם לבין אירועים טראומטיים שחוו.
|
|
|
