 |
חרדה אצל ילדים / יעל אונגר ארנוב |
 |
החרדה עשויה לנבוע מהתנסות טראומטית (נשיכת כלב, תאונת דרכים, מחלה...) או מנטייה לאישיות חרדה (הנמצאת במצב חרדתי ללא קשר לאירוע טראומטי).
ילדים החווים תסמינים של חרדה לא תמיד ידעו לזהות שהפחד שלהם הוא חריג ודורש התייחסות מיוחדת. במקרים רבים, הם גם יתקשו לבטא את הפחד או הדאגה באופן בוגר. מסיבות אלה, הזיהוי של חרדה בילדים הוא מורכב יותר מאשר במבוגרים.
לחרדה ברקב ילדים מספר מרכיבים משמעותיים:
המרכיב הרגשי - הרגש המזוהה ביותר עם דאגה הוא פחד - גם אצל ילדים. ילדים רבים אכן מדווחים על פחדים במצבים שונים, נורמטיביים יותר ופחות. עם זאת, בשל חוסר בשלות, ילדים רבים מתקשים להגדיר את רגשותיהם. נוכל למצוא ילדים שמדווחים על שעמום בסיטואציות קבועות, כאשר למעשה מדובר בחרדה. במקרים אחרים ילדים חרדים עשויים לדווח על כעס, או לחילופין על כאבים שונים
המרכיב הגופני - מבוגרים וילדים הלוקים בחרדה נוטים להפגין דפיקות לב מואצות והזעה מוגברת, שהם סימנים לעוררות גופנית גבוהה, המעידים על דריכות של הגוף לקראת סכנה.
חשוב לדעת שילדים עלולים לדווח במקרים של חרדה גם על כאבי ראש, כאבי בטן ובחילות. כולנו מכירים את המושג "פרפרים בבטן" המקושר ללחץ והתרגשות.
המרכיב המחשבתי- בהתמודדות עם החרדה, ילדים - יותר ממבוגרים - ייטו לנסות לשלוט באיום שהם חשים באמצעות דפוסי חשיבה מאגית. למשל, ילדים ייטו לערוך טקסים אישיים שונים למטרת הגנה, כמו עשיית תנועה קבועה מסויימת או שימוש במילת קסם. טקסים כאלה עלולים להוות בסיס להתפתחות של הפרעת חרדה אובססיסית-קומפולסיבית (OCD), שנפוצה גם היא בילדים.
המרכיב ההתנהגותי - הביטוי ההתנהגותי הבולט ביותר בקרב ילדים וחרדים הוא ההימנעות – הנטייה להתרחק מהגורם מעורר החרדה. אצל ילדים ההימנעות מסוכנת במיוחד – שהרי היא פוגעת בהתפתחות העצמאות וברכישת מיומנויות חשובות. מכיוון שילדים אינם עצמאיים ואינם שולטים בדרך כלל על המצבים שאליהם הם נחשפים, לעתים אין להם את היכולת להימנע ממה שהם תופשים כגורם המאיים. במקרים כאלה תתגלה החרדה בדרך כלל בצורה של בכי, התקף זעם, קפיאה במקום ואילמות, או היצמדות קיצונית
כמה המלצות מלב אל לב להורים...
התמודדות עם הצמדות מתמדת- ילד, המגלה צורך רב בנוכחות מבוגר בסביבתו וזקוק לנוכחותו חשוב לאפשר לו זאת. להיות איתו עד שיחוש בטחון מספיק בשביל לשחרר. במקביל יש להשתדל להמנע ממשפטים ביקורתיים כמו "תראה את כל החברים שלך..כולם כבר משחקים ורק אתה נדבק אלי...". עם זאת רצוי להחמיא לילד על פעילויות שהוא מבצע ללא עזרתכם וללא צורך בהצמדות.
כאבים גופניים- ילדים רבים מבטאים כאבים גופניים כתגובה ללחץ וחרדה. עדיף להמנע ממשפטים כמו "תמיד כואבת לך הבטן לפני המבחן, שמת לב לזה?", משפטים שכאלה מעבירים מסר של אי אמון ויכולים אף להגביר את החרדה.רצוי לקחת את הילד לרופא כצעד ראשון בהתמודדות ובמקביל לנסות ולבדוק עם הילד מה מעורר את הלחץ והחרדה. ואף לפנות לטיפול במקרה והתלונה חוזרת על עצמה.
פחדים ספציפים: ילד המבטא פחדים ספציפיים (פחד ללכת לים, פחד מחרקים, פחד מחושך), חשוב להתייחס לפחד ולחרדה בהתאם לגיל (לכל גיל ישנם פחדים מותאמי גיל שחולפים לרוב עם ההתפתחות), עם הפחד אינו מותאם לגיל וחוזר על עצמו מספר פעמים חשוב לעודד חשיפה הדרגתית לאלמנט המפחיד (לראות סרט על ים, לשחק עם צדפים בבית, לעשות בריכה קטנה בחוף הים וכך הלאה...) ולעודד את הילד להיעזר בנוכחותכם ולעבור את מכשול החרדה. אם החרדה גוברת והתפקוד נפגע יש לפנות לטיפול.
והכי חשוב- סבלנות, נשימה והרבה אהבה... זה לא קל.
|
|
|
