דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

אם אז - חלק ב / מ. אילת אם לשמונה

המאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

"אָמַרְתִּי דַּי"
כַּנִּרְאֶה הַמְלָצָה.
"לֹא כְּדַאי"
יוֹתֵר כְּמוֹ עֵצָה.
"מַמָּשׁ לֹא מַרְשָׁה"
אוּלַי בַּקָּשָׁה.

רַק "הֶפְסֵק מִיָּד, אַחֶרֶת אֲנִי..."
מַתְחִיל לְהִשָּׁמַע לִי מְעַט רְצִינִי...

(תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)

 

בשבוע שעבר ראינו דרך טובה וחיובית לגרום לילד לבצע את המצופה ממנו, מבלי להגיע דרך הבקשה, העצה וההמלצה עד לאיום ב- "אם-אז..." ומבלי להטיל עונשים. השיטה הזו היא פשוט להציג לו את התוצאה של מעשיו ולתת לו להבין את ההשלכות של המצב שהוא יוצר.

אבל, לפעמים זה לא מספיק. לפעמים אין לנו זמן או סבלנות להתחיל להסביר את הרציונל. לפעמים אנחנו יודעים שבמצב הנוכחי לילד שלנו אין את הקשב הנדרש ויש גם מקרים שהילד פשוט מתעקש וננעל בלי סיבה נראית לעין. בכל המקרים הללו, יש לנו אפשרות נוספת, זוהי הזדמנות להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלנו.

יום אחד, כשביתי השניה היתה כבת ארבע, היא התעקשה לא להיכנס להתקלח. ניסיתי הכל ופשוט לא הצלחתי לגרום לה להיכנס למקלחת ולהוריד ממנה את ארגז החול שדבק בה באותו היום. כמעט שנשברתי ועברתי לדפוס הישן שכמעט נשכח ממני, ואז אמרתי לה: "יש לך שתי אפשרויות, ואני לא מאמינה שאני נותנת לך לבחור...", הכנסתי קצת דרמה, "אני יודעת מה אני מעדיפה, אך הפעם אני נותנת לך את הבחירה. את יכולה היום לבחור אם להתקלח בטוש או לעשות אמבטיה!". ביתי הרגישה שהלכתי לקראתה ושאני מתייחסת אליה כשווה ובוגרת. היא חשבה וענתה לי בגאווה: "אני רוצה אמבטיה". נתתי לה את התחושה שבחרה אחרת ממה שאני רציתי ובכל זאת אני מקבלת את בחירתה.

אין מתכון לפתרון קונפליקטים בצורה יצירתית, אבל כשאנחנו מצליחים נלווית לכך תחושת סיפוק, ולאט לאט נפתח בפנינו ערוץ חדש ואנו הולכים ומשתפרים עם הזמן. לדוגמא, הבן השלישי שלי מאוד אהב ביצת עין. ערב אחד קרה שהביצה שלו התפוצצה. ידעתי שישנה אפשרות שלא יאכל את הביצה, אז המשכתי עם מלאכת הטיגון ולאחר מחשבה אמרתי לו שאני יודעת שביקש ביצת עין אבל היום באופן מיוחד החלטתי להכין עבורו ביצה שסבא (האהוב) מאוד אוהב, ביצת 'ים יבשה' (שם שהמצאתי באותו רגע). ההצעה ב"ה התקבלה בשמחה ועד היום כשהילד כבר כמעט בן 18 הסיפור מוזכר בביתנו בהומור וביצת 'ים יבשה' עדיין מוגשת על שולחננו.

עוד סיפור שאני אוהבת להיזכר בו, קרה כאשר ביתי השביעית היתה כבת 4 וקנינו לה שמלה חדשה. כאשר לבשה אותה לראשונה היא מאוד התאכזבה, היא עשתה סיבוב סביב עצמה וראתה שהשמלה אינה מסתובבת יפה סביבה. "אבל רציתי שמלה מסתובבת", היא פרצה בבכי. הפעם היה זה בעלי שהגה מיד רעיון יצירתי: "אבל זו שמלה קופצת. תראי שאם את קופצת השמלה מממש תקפוץ יחד איתך". זה הספיק, ומיד נשתפך חיוך רחב על שפתיה של ביתנו החמודה. הפתרון היצירתי מאפשר לעקוף את הקונפליקט עם הילד במקום להתמודד חזיתית. יש לנו ב"ה מספיק אירועים ונושאים בהם אנו מציגים דרישות לילדים ולכן בכל מקום שהדבר אפשרי נבחר בפתרון היצירתי ונשאיר את הדיונים וההסברים לזמנים אחרים שוודאי יגיעו.

הזמנים שבהם לא נוותר ולא נבחר בקיצורי דרך, הם כאשר אנו רוצים להשיג שינוי בתבנית התנהגותית של הילד. למשל אם הילד מתחצף, מסרב לעזור לזולת, לא מכין שיעורי בית וכדומה. ננסה להבין מה שורש ההתנגדות של הילד האם הוא באמת מאמין בדעתו או שפשוט אין לו כח, אין לו חשק, עייף או עושה "דווקא". האבחון הוא שלב מאוד חשוב. בדיוק כמו רופא שמאבחן את החולה ומנסה לגלות את שורש הבעיה. לפעמים כואבת הרגל אבל הבעיה היא בעמוד השדרה שמקרין לכאב ברגל. כאשר נבין באמת את שורש העניין נוכל להגיב בהתאם. אינו דומה: "אני לא רוצה ללכת לאירוע משפחתי כי יש שם מישהו שמציק לי", ל: "אני לא רוצה ללכת כי אני באמצע משחק עם חברים".

על מנת שהילד יקשיב להסברים שלנו, אנחנו חייבות ליצור אמון. נשתדל לא לתת הסברים לא הגיוניים ולא כנים. עלינו להישמע רציניות ולהיות אמיתיות גם בבקשה, גם בעצה, גם בהמלצה ובוודאי בדרישה.

אנחנו יכולות מיד להעניש ובכך לשנות את ההתנהגות של הילד, אך שינוי מהותי ומשמעותי מתרחש רק כאשר הילד מבין את הבעיה ואת ההשלכות של מעשיו. כאשר הוא מבין שכך טוב יותר עבורו ועבור סביבתו. כאשר הוא פועל שלא על מנת לקבל פרס או להימלט מעונש אלא כי כך יהיה טוב לו ולכולם.

בצורה זו, במקום שייווצר עימות בין ההורה לילד, משתקפת התאמה בין המעשה לתוצאה.

תאמינו לי, מניסיון, השיטה הזו מצליחה יותר.

אנו ההורים, המנהיגים בבית. יש לנו את הכוח להעביר מסרים ותכנים לילדינו, שהם ימשיכו ויעברו הלאה גם לדורות הבאים. במקום להקטין את הילדים שלנו ולהעביר להם מסר חוסם ומעורר קונפליקט, אנו יכולים לבחור עבורם ועבורנו תקשורת מכבדת הנותנת להם ערך עצמי ומלמדת אותם את ערכי האחראיות האישית והערבות ההדדית בבית וגם מחוץ לו.

גם אני באופן אישי עברתי גמילה מהשימוש בתבנית של "אם-אז". לפעמים אני עדיין משתעשעת עם אותה תבנית ישנה אך ממקום אחר, ממקום שיוצא מחדרי הלב ונכנס לפעימות הלב. המשפט שאני אוהבת ללחוש לכל אחד מילדיי בלי שאף אחד אחר ישמע: "אם לא היית נולד, אז העולם שלי היה חסר".

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים