דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

בחירות / מ. אילת אם לשמונה

המאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

 

 

יֵשׁ לִי אִמָּא
מַמָּשׁ מוּשְׁלֶמֶת
רַק עוֹד לֹא הִפְנִימָה
שֶׁיֵּשׁ לִי כְּבָר קֶמֶט

מִתַּחַת לָעַיִן
וּשְׁלֹשָׁה בַּמֵּצַח
בִּשְׁבִילָהּ אֲנִי עֲדַיִין
יַלְדָּה לָנֶצַח

הִיא עֲדַיִין לִי קוֹנָה
שׁוֹקוֹלָד בְּטַעַם מֵנְּטָה
שֶׁבָּא עִם הַזְמָנָה
לַהֲרוֹס לִי אֶת הַדִּיאֵטָה

"זְהִירוּת כְּשֶׁאַתְּ חוֹצָה"
הִיא צוֹעֶקֶת בַּחַלּוֹן
מִזְדַּעֶקֶת לְחוּצָה
כְּשֶׁאֶחְתּוֹךְ פְּרוּסַת מָלוֹן

תְּנִי לִי תַּ'סָכִּין
תֹּאמַר בְּטוֹן מַבְטִיחַ
חַכּוּ רַק שֶׁאָהִין
לַחְתּוֹךְ לִי אֲבַטִּיחַ

גּוֹרֶמֶת לִי לְהִתְקַשֵּׁר
כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כְּבִיסָה
תַּ'גַּרְבׇּיִּים עַל פּוֹשֵׁר?
מָה אַתְּ הָיִיתָ עוֹשָׂה?

וְכָךְ כָּל שָׁבוּעַ
בְּכָל יוֹם שִׁישִּׁי
אֲנִי מְרִימָה קָבוּעַ
טֵלֵפוֹן אִישִׁי

לֹא שִׂיחַת נִימוּסִים
יוֹתֵר שִׂיחַת שְׁאֵלָה,
אָז אֵיךְ אָמַרְתָּ עוֹשִׂים
תַּ'פִּלְפֵּל מְמוּלָּא?

שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת
תַּסְבִּיר וגם תַדְגִּים
הִיא תְּבָרֵר עַל סַדְנָאוֹת
תַּמְלִיץ לִי עַל חוּגִים

אָז זֶהו זֶה, שֶׁלֹּא, אֵינֶנִּי יַלְדָּה
גַּם לֹא נַעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת,
אֲנִי בַּת חֲמִישִּׁים, סָבְתָא כְּבוּדָּה
אֵם לְשִׁבְעָה וְסוֹפֶרֶת.

אָמְנָם זֶה לֹא נָכוֹן
אָמְנָם הִיא לֹא סוֹמֶכֶת
אָמְנָם הַ'בִּיטָּחוֹן
מִתְעַרְעֵר בְּמַעֲרֶכֶת

אַךְ אִם לִהְיוֹת כֵּנָה
עָמוֹק עָמוֹק בִּפְנִימָהּ
זֶה כֵּייּף כָּל כָּךְ לִהְיוֹת
יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁל אִמָּא

                           (תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)

לפני המון שנים הכרתי חברה שהתלבטה תקופה ארוכה האם להתחתן עם בחור שהכירה. התלבטות, התחבטות וחוסר החלטה ממושכים כל כך, היו תמוהים עבורי. הייתי אז בחורה צעירה שתמיד מקבלת החלטות בקלות ובמהירות יחסית, לא הכרתי את התופעה בעוצמה כזו ולא הבנתי זאת. אני זוכרת ששאלתי אותה מה לדעתה הגורם לכך שהיא מתקשה לבחור והיא ענתה לי תשובה שליוותה אותי שנים רבות ובמובן מסוים גיבשה עבורי חלק משמעותי מהזהות האימהית שלי, עוד טרם שהיו לי ילדים. היא ענתה לי בתמימות שהיא מעולם לא נדרשה לבחור. אמא שלה בחרה עבורה הכל. בכל פעם שהתלבטה, ואין זה משנה באיזה נושא, היא פנתה לאמא החכמה שלה, אשר עזרה לה במהירות וביעילות בכך שבחרה עבורה. עד היום זה עבד מצוין, אך לגבי החתן המיועד אימה אמרה לה שהיא צריכה לקבל את ההחלטה בעצמה. ראיתי בעיני חברתי בעיקר סבל. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שכשאהיה אמא אלמד את ילדי לבחור מגיל צעיר, כדי שלא יחוו חוויה דומה.

לא שכחתי את הסיסמה ההורית שחרטתי אז על דגל האימהות שלי. עם זאת אני חייבת לציין שהיישום של התובנה הזו היה לא פשוט עבורי ולפעמים גם מאתגר. אני זוכרת את עצמי עומדת אל מול ביתי המתלבטת איזו שמלה ללבוש לגן, או לאיזו חברה תלך אחר הצהריים כששתיים הזמינו אותה, או מול ארון המשחקים כאשר בני חושב איזה משחק יבחר ועוד ועוד. אני זוכרת את עצמי מתקשה לעמוד בפיתוי לבחור עבורם את הבחירה שהיה ברור לי שהיא הטובה ביותר...

לפני כעשרים שנה כשהלכתי עם שני ילדיי הגדולים למכולת המושבית שלנו, פגשתי חברה שאמרה לי: "למה את לוקחת איתך את ילדיך למכולת לבחור ארטיק? אני הפסקתי עם זה, אין לי סבלנות לכך, עד שהם בוחרים יוצאת לי הנשמה. אני בוחרת עבורם את הארטיקים. ועוד טיפ אני אתן לך, קנינו להם אופניים לפני שבוע, לכולם באותו הצבע כדי שלא יריבו ביניהם וכך יש לנו שקט".

כשאני בוחרת עבור הילדים שלי, אני אכן מייצרת באותו רגע שקט לכולם. אך מטרתנו אינה ליצור שקט רגעי, אלא להקנות לילדינו כלים לחיים ובכך ליצור שקט עתידי. היינו רוצים שבבוא היום יצאו הילדים מביתנו לחייהם הבוגרים בשמחה, בבריאות וללא תלות בנו ההורים. היינו רוצים שארגז הכלים שלהם יהיה עשיר וישרת אותם בכל אשר יפנו. שירגישו מספיק בטוחים לבחור עבור עצמם ובעתיד בעז"ה גם לבחור עבור משפחתם וכמובן שיפתחו את היכולת לבחור מתוך שיקול דעת את הבחירות הנכונות והטובות עבורם.

נאפשר לילד שלנו להתנסות בבחירות מגיל קטן, ואנו נתמוך בו ונעודד אותו על הבחירות שעשה. כשנחליף לו מברשות שיניים נשאל אותו: "מה אתה מעדיף, מברשת כחולה או כתומה?", הוא יבחר את הצבע שהוא מעדיף ואנו נכבד ואף נעריך את החלטתו. אם כך ננהג בילדינו מגיל צעיר וזו תהיה השפה בבית, אזי השריר של הבחירה ילך ויתחזק. כמו כן בטחונו העצמי יגדל כאשר יקבל אחריות ויראה שסומכים על שיקול דעתו, והוא ירגיש בעל ערך ומסופק.

אפשר לשאול, האם באמת יש משמעות לבחירות בדברים הכי קטנים ולא משמעותיים? אני שומעת הורים שאומרים לי בקליניקה: "אויש זה שטויות שאני בוחרת עבורו ספר לפני השינה, כשיגדל הוא כבר ידע לבחור לבד...", או: "מה זה משנה איזה מסגרת של משקפיים אני בוחרת עבורו", וגם: "רק אני יודעת מי עדיף שישמור עליו בזמן החופשה שלנו". אך בואו נסתכל על התמונה הרחבה יותר. הילדים שלנו לא בחרו לאיזו משפחה להיוולד, לא בוחרים את מסגרות החינוך שלהם, לא בחרו את צבע עורם וכן לגבי הבית שלהם, מיקומם במשפחה, את היותם גבוהים, חכמים, מאותגרים, בלונדינים וכו'. לילדים שלנו מעצם היותם ילדים נשללת לרוב זכות הבחירה והשליטה על חייהם. לאור העובדה שעולם הילדים נקבע ברובו על ידי המבוגרים, נרצה לתת להם את הזכות לטעום ולו מעט בחירה בכל מקום שבו הדבר אפשרי, במרבית המקרים זה קורה דווקא בדברים הקטנים והפשוטים ביותר.

נדמה שאין צורך לומר שכאשר סוף סוף נמצאה הזדמנות לילד שלנו לבחור, נמנע מלפסול אותו. דברים שלא נאמר אף פעם: "מי אתה חושב שאתה?", "חכם גדול, עוד פעם אתה עם הרעיונות שלך", "נו טוב, שוב יש לך ג'וק בראש, פשוט תעשה את מה שאומרים לך ואל תהיה חכמולוג...".

ויש פה עניין נוסף. היינו רוצים להוות "בסיס אם" עבור הילדים שלנו. להיות המקום שאליו הם יכולים תמיד לפנות כאשר יימצאו בצומת דרכים בחייהם. שיוכלו לבוא הביתה, אלינו ההורים, להתייעץ ולשמוע את דעתנו. הם יעשו זאת רק אם למדו מניסיון העבר שאנו מכבדים את דרך המחשבה שלהם ואת הבחירות שלהם, רק אם יהיו רגילים וירגישו משוחררים להביע את דעתם בפנינו, לשמוע ולהשמיע. אם תמיד החלטנו עבורם או אם פסלנו אותם לעיתים קרובות, צורת התקשורת הזו לא תהיה קיימת והם עשויים לחשוש שבמקום לשמוע אותם, אנו שוב נתקוף אותם או נחליט עבורם.

גידול ילדינו ליציבות, בטחון, חוסר תלותיות ואחריות אישית, נבנית כבר מגיל צעיר דרך המודעות שלנו כהורים. לכן נאמן כל הזמן את שריר הבחירה לבנותינו ובנינו, כך שיהיו עצמאים ולא תלותיים, ובד בבד ניטע בהם תחושת שייכות לביתנו כך שירגישו שהם תמיד יכולים לבוא אלינו להתייעץ. כך נחזק את עמוד השדרה של אישיותם ונצייד אותם בכלים להתמודד עם בחירות קטנות כמו גדולות, וגם חס ושלום אם ידרשו לבחור בזמן משבר.

היום, במבט לאחור, מסתכלת על הבחירות האישיות שלי ומודה להוריי היקרים על שאפשרו לי לבחור וסמכו על שיקול דעתי. אולי בנפתולי תת המודע בחירותי הם ברוח הבית שבו גדלתי. ואם כבר אני מביטה רגע לאחור... משתפת שחברתי התחתנה עם אותו החתן ומגדלים ב"ה בטוב את ילדיהם.

ולסיום אשתף בסוד קטן שלא שיתפתי מעולם. היום כשילדיי בגרו והם חבורת מתבגרות ומתבגרים תוססת מאוד, יש דרך בילוי הכי בנאלי (ולא ממש זול) שבה אני מזכירה לעצמי את הסיסמה ההיא שחרטתי על דגל האימהות שלי לפני שנים רבות מול עצמי - לאמן את שריר הבחירה שלהם. אוהבת לעצור בצד הדרך בנסיעה משפחתית וכל אחד ואחת בוחרים לעצמם את הארטיק שהם אוהבים. וכך כשאני לידם מול המקרר עמוס במגוון רב, בשלל טעמים, מרקמים וצורות, משתקפת בבואתי האימהית מזגוגית המקרר ואני מחייכת חיוך קטן השמור רק לי, מהארטיק שוקו וניל שבחרתי ומכך שכל השמונה בחרו בעצמם לטובתם ולהנאתם.

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים