דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

מחשבה יוצרת רגש / מ. אילת אם לשמונה

המאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

אִמָּא אַף פַּעַם לֹא מִתְעָרֶבֶת
וְלֹא מְשַׁנֶּה מָה מִתְרַחֵשׁ
אַךְ אֶת כָּל מָה שֶׁבַּלֵּב הִיא חוֹשֶׁבֶת
היא לֹא מוֹתִירָה לִי מָקוֹם לְנַחֵשׁ


(תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)

לפני מספר שנים הגיעה אלי לקליניקה אישה מקסימה, חכמה, עם סימני הומור ושמחה שניכרו עמוק בתוך עיניה. היא היתה אז בשנות השבעים לחייה, אקרא לה נעמי. היא נכנסה לחדרי נאנחת ומותשת ומילאה את הכיסא בו ישבה בכבדות, מעומס הקשרים שנוצרו לה עם כלתה הצעירה. כלתה נישאה לבנה הצעיר. יש לה ולבעלה מספר בנות והוא הבן היחיד והצעיר במשפחה, כך שהכלה הצטרפה למשפחה ככלה יחידה. כאשר הקשבתי לנעמי ולסיבה שבעטיה החליטה להגיע אלי, שמעתי בעיקר על הקושי שיש לה עם כלתה.

במהלך הפגישות התחוור לי שנעמי מחבבת את הכלה הצעירה, לומדת ממנה ומהעולם שהביאה איתה למשפחה. נהנית מהשוני שלה, אוהבת את הדרך בה היא מגדלת את ילדיה וילדי בנה, ובסך הכל נראה שלבנה טוב איתה. ניסינו להבין את מקור הקושי והתסכול שלה עם כלתה, למצוא את המנוע שמניע את התחושות הקשות. מסתבר שהמקור העיקרי לרגשות שלנו הן המחשבות...

מכירות את התופעה שאתן מתעוררות בבוקר כבר עצבניות כי אתן יודעות שצפוי לכן יום עמוס? או שאתן מתכננות ללכת לשיעור מסוים ואתן אחוזות שמחה, למרות שהשיעור טרם החל? עצם המחשבה על מה שעתיד לקרות, כבר משפיעה על הרגשות שלנו.

אם היית מתהלכת בחושך בחדר של הילדים ודורכת על משהו מגולגל על רצפת החדר, מיד היה עולה וגואה בך רגש של כעס על כך שהילדים לא שמו במקום את חבל הקפיצה. לעומת זאת אם במקרה היה קורה לך בדיוק אותו דבר כאשר את מטיילת בג'ונגל בחושך, מסתבר שהמחשבה שלך היתה שונה לגמרי, היית ודאי מדמיינות משהו אחר מפותל על הרצפה, אשר היה מעלה תחושה אחרת - של פחד עצום.

כל הרגשות הללו מקורן בכך שאנו מאמינים שהמחשבות שלנו מייצגות את המציאות לאשורה. אני יכולה לשמוח או דווקא להיות נרגנת כשאני פוקחת עיניים בבוקר, רק כתוצאה מכך שאני מאמינה שהמחשבה שיש לי בראש על מה שצפוי לי ביום הזה אכן תתממש. אם אני מאמינה שדרכתי על חבל בחדר הילדים אתמלא בכעס, אך אם אני בג'ונגל ומאמינה במחשבה שדרכתי על נחש, יעלה בי רגש של בעתה.

תחשבי על סיטואציה מוכרת בה ביקשת מהבן שלך לעשות עבורך שליחות. הילד מתעכב מאוד, וכשחוזר אחרי זמן רב מרוצה ועם חיוך על הפנים, את חשה כעס, תסכול ואכזבה על שלא ביצע את משימתו הקצרה. המחשבה שאת מאמינה בה וגרמה לך את תחושת הכעס והתסכול היא כנראה שהוא כהרגלו שכח, או התעכב אצל חבר, דיבר בחוץ עם חבריו השכנים, זלזל בבקשה שלך, לא מכבד אותך, שוב לא הקשיב לך וכד'. כאשר את מבררת איתו מה גרם לו להתעכב, את שומעת ממנו שהשכנה המבוגרת שגרה בקומה הראשונה ביקשה ממנו עזרה. היא חזרה מקניות ונפלה לה השקית וכל תכולתה התפזרה במטבח. הבן שלך מספר שכשהוא אסף את כל המצרכים שנפלו יחד עם הפירות והירקות שהתפזרו לכל עבר, ראה שצנצנת הריבה שהיתה בשקית התנפצה ותכולתה הדביקה התפזרה בכל פינות המטבח. הוא ביקש מהשכנה לשבת ולא לדאוג, התעקש לאסוף את השברים ואף שטף בסוף את הרצפה. לפני שיצא היא נתנה לו חפיסת שוקולד שהוא ממש אוהב, וזה מה שגרם לו לאושר ולחיוך הגדול. עכשיו אמא, מה את חושבת על בנך המתוק? איזה ילד מדהים, הפנים את הערכים בבית, עצמאי ואחראי. ובהתאם הרגשות החדשים, השונים... גאווה, שמחה ואף חמלה.

אנו עשויים להגיב ברגשות שונים ואפילו מנוגדים לאותו אירוע או אותה פעולה. חשוב שנהיה מודעות לכך שמה שמשפיע על רגשותינו הוא לא האירוע עצמו (הבן שלי מאחר לחזור), אלא הפרשנות שלנו לאירוע (הוא בטח משחק עם חברים) והאמונה שלנו בפרשנות הזו.

נחזור לנעמי. בכל פעם שהיא העלתה תחושה של קושי מול כלתה ניסינו להבין מה מקורו. לדוגמא, היא סיפרה שכלתה ובנה בונים בית ומכעיס אותה שהם מבקשים ממנה ומבעלה לעיתים תכופות שישמרו על ילדיהם. אני שואלת: "למה בעצם זה מכעיס אותך?", ותשובתה: "אני מרגישה שכלתי מנצלת אותי". ביקשתי ממנה להתעכב על המחשבה "כלתי מנצלת אותי". שתנסה לחקור את העניין. האם זו האמת? האמנם? נעמי חשבה על כך ואמרה: "האמת היא שאני ממש אוהבת את שני הילדים שלהם. הם ממלאים אותנו המון שמחה והנאה. אמנם אנחנו לא צעירים, אך כלתי ובני עובדים מאוד קשה, גם בעבודתם וגם בבית. לא כל כך נורא לי לעזור להם. קשה לי לחשוב שייקחו בייבי סיטר במקומנו". אם כך, שאלתי, מאין המחשבה הזו שהיא מנצלת אותך? ואז נעמי סיפרה שכשהיא חושבת על כך... המקור הוא בבנותיה. הן אומרות לה תמיד שהיא מנוצלת, שהכלה לא צריכה לבקש ממנה ומבעלה לשמור על הילדים כי זכותם לחיים משלהם ושימצאו פתרונות אחרים. במקרה זה הרגשות שלה נובעות מאמונות שהן אפילו לא שלה, אלא שאימצה אותן מבנותיה.

במהלך הפגישות, בחנו יחד אלו מחשבות על כלתה של נעמי אכן הגיעו מבנותיה ואלו היא חשבה בעצמה כתוצאה מהקשר הבלתי אמצעי שבינה לבין כלתה. החלטנו שנעמי תאמר לבנותיה שהיא לא רוצה עוד לשמוע מהן שום דיבורים הנוגעים לכלתה, גיסתן היחידה. היא לא הכתובת לכך יותר. הן יכולות לספר לה על הקשיים, האתגרים ההתלבטויות והחוויות שיש להן בחייהן במשפחתן הגרעינית אך לא על בנה וכלתה. יש לה את הזכות לייצר מערכת יחסים אישית עם כלתה. לא תאמינו כמה רעש וכאב לב זה מוריד...

ואכן, לאחר מספר שבועות, נעמי שיתפה אותי: "מאז שביקשתי מבנותיי, הן כבר לא מדברות איתי על כלתי ופתאום אני חווה את הקשר שלי איתה אחרת. לא הייתי רגילה להתנהלות כזו, הייתי תמיד בעמדת מקשיבה, כמו כותל, אך לא הייתי מודעת למידת ההשפעה של דבריהן עלי. ברגע שהתחלתי לתקשר עם כלתי ללא השפעות, משהו כנראה נפתח אצלי כלפיה. גם היא חשה זאת באיזשהו אופן ויחסה אלי השתנה בהתאם".

המחשבות שלנו משפיעות עלינו בכל דבר ובפרט כפי שראינו לגבי הילדים שלנו, בין אם הם גדולים כמו בדוגמא של נעמי או קטנים יותר כמו הילד שנשלח למשימה. לכן, בראש ובראשונה נשים לב ונהיה מודעות לכך שלא להאמין למחשבות שאחרים שותלים בנו ובכך לתת להם לנהל את הרגשות שלנו. ובעצמנו, נשתדל להרבות בחשיבה חיובית עד כמה שניתן ("הווי דן את כל האדם לכף זכות"). במקרה הגרוע נתבדה, זה עדיף מאשר לפתח רגשות שליליים לא מבוססים.

ועכשיו אני יוצאת מהכתיבה במחשב להמולת הבית. מאמנת את עצמי להאמין במחשבה שהמטבח לא מסודר ובכיור שאריות כלים רבים רק משום שבני הבית היו עסוקים, לא שמו לב, או שאינם רואים חשיבות בניקיון המטבח, ולא משום שהם עושים לי דווקא או מזלזלים בי. המחשבה הזו גורמת לי להרגיש סובלנות והבלגה ומאפשרת לי להתפנות לתחושת הקלה ושמחה על כך שסיימתי לכתוב את הטור הזה.

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים