דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

ציפיות - חלק א / מ. אילת אם לשמונה

מאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

 

 

 

אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁמֵּאָבִיהָ יָרַשְׁתִּי
אֶת הָאוֹפִי וְהַשֵּׂכֶל הַחַד
וּמֵאַבָּא שֶׁל אַבָּא, סַבָּא קַשְׁתִּי
אֶת הָאַף הָאָרוֹךְ בִּמְיוּחָד

אֲנִי רַק חוֹשֵׁב שֶׁאִמָּא שׁוֹכַחַת
תּוֹדוֹת לְמִי הַקָּרַחַת

(תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)

 

לפני מספר שנים הגיעה אלי לקליניקה יעל (שם בדוי), אישה מוכשרת באופן יוצא דופן ומיוחדת במינה. יעל היתה באמצע שנות השלושים לחייה וכבר הגיעה מקצועית לדרגה בכירה מאוד וניהלה חברה גדולה ומצליחה. לה ולבעלה ארבעה ילדים צעירים.

יעל הגיע אלי לאחר שלושה התקפי חרדה שבאו לידי ביטוי בפחד עוצמתי ובמחשבה כאילו משהו רע עומד להתרחש, כמו גם בתסמינים גופניים של דפיקות לב מואצות, הזעה ורעד. היא חשבה בתחילה שהיא לוקה בהתקף לב ואחר כך חששה שיש לה מחלות שונות. היא שאלה אותי מה קורה לה, האם היא משתגעת? מה לא תקין אצלה? הרי נראה שיש לה הכל. יש לה זוגיות טובה, ילדיה מקסימים, היא עובדת בעבודה מאוד נחשקת וטובה, היא מרוויחה שכר גבוה מאוד, היא נראית טוב, מה לא עובד כאן?...

דבר ראשון שלחתי אותה לרופאה כדי שתעשה את כל הבדיקות האפשריות על מנת לשלול גורמים פיזיולוגים המופיעים כסימפטומים בהתקף ובתחושות שהיא חשה. יעל קבעה איתי פגישה לאחר שקיבלה את כל התוצאות מהרופאה, שבישרו על כך שבריאותה תקינה לחלוטין ואובחן כי סבלה מהתקפי חרדה וכאבים פסיכוסומטיים שונים.

הקשבתי לראש שלה שדיבר, והתרשמתי מהניסוחים של דבריה המתובלים במשלב גבוה, את הרהיטות שבה ואת ההיגיון בדבריה. למדתי שיש ערוץ אחד שמדבר מתוכה וזהו ערוץ ה"מתימטיקה הפשוטה" - אחד ועוד אחד שווה תמיד שתיים. תקשיבי, תלמדי, תהי ילדה טובה, תעשי את מה שנדרש ויהיה לך טוב תצליחי, תתקדמי ו... תהיי מאושרת. מאידך, הגוף שלה דיבר אלינו בשפה שונה. לא הפסיק לדבר ואפשר לומר אפילו לצעוק. הפער הזה כיוון אותי לנסות ללמוד ולהכיר את דפוסי ההתקשרות הראשוניים של יעל.

יעל סיפרה לי שגדלה בבית להורים שחיפשו להנות בחיים - "לזרום". כלומר רצו לחיות את החיים בפשטות, בלי לחפש אתגרים גבוהים. לגבי הילדים, הם חיו בתפיסה שאנחנו ההורים עובדים, מאכילים ומגדלים אתכם, כך שלא חסר לכם כלום. פשוט תגדלו יפה, תתנהגו יפה ואל תעשו בעיות. יעל גדלה עם עוד ארבעה אחים. אחיה הגדול היה בוגר ממנה בשנה וחצי ושני אחיה הקטנים היו צעירים ממנה בכמה שנים. היא מספרת שאחיה הגדול לא ממש הפנים את המסר של ההורים והיה שובב לא קטן. לא היה טוב בלימודים, היה רואה את החיים אחרת מהוריו והיה מתווכח איתם לעיתים קרובות, וככלל, לא הסב להם רוב נחת. למרות שכיום הוא אבא טוב ומשפחתו מקסימה, הוא עובד בעבודה שאינה "נחשבת", ועד היום הוא מפעיל את הוריו הרבה יותר ממנה. למשל, הם עוזרים לו מידי פעם בכספים. מאז ומתמיד היא לקחה את תפקיד "המוצלחת" מבניהם.

ניסיתי להבין ממנה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שהיא לקחה את התפקיד. "אני ראיתי שוב ושוב, כנראה כבר מגיל מאוד צעיר, עד כמה אחי מצער את הוריי ולכן באופן לא מודע, בחרתי להיות הילדה הטובה. מאוד תוגמלתי באהבתם אלי, ומסיבה זו המשכתי לעשות כרצונם. לא נכנסתי כלל לעימותים איתם ובחרתי במסלול חיים שידעתי שיסב להם סיפוק ונחת. במחשבה לאחור וויתרתי על הרבה דברים, משום שאמרתי לעצמי שאין זה כדאי אם זה יכול לעורר אי שביעות רצון של הוריי. עד היום אני זו שמארגנת את הטיולים והאירועים המשפחתיים, ההורים סומכים עלי, מתייעצים איתי ואני יודעת עד כמה חשוב מקומי במשפחה".

שאלתי אותה האם יש קשר בין הילדה הזו עם התפקיד של "הילדה הטובה" לבין יעל כפי שהיא של היום, מחוץ למסגרת המשפחתית. יעל שיתפה שאמנם היא בתפקיד בכיר מאוד בעבודה מאוד חשובה ונחשבת, אך האמת היא שהיא די מבולבלת, משום שהיא לא מרגישה מסופקת מהעבודה. היא ציינה מיד שהיא חשה חוסר נוחות להתלונן על העבודה שלה: "איך אני מעיזה לדבר כך? איך אין לי הכרת הטוב? כל כך הרבה אנשים היו משתוקקים לעבודה ומשכורת כמו שלי...". הסברתי שאני לא אתייחס בשיפוטיות כלפי תחושותיה וניסיתי להקנות תחושת בטחון בחדר כדי שתוכל לדבר על תחושותיה האמתיות. היא סיפרה שהיה לה די פשוט להתקדם לתפקיד שלה ולמעמד שבו היא נמצאת. היא מודעת לחכמתה ולכישוריה. אלא שהעבודה לא מספקת אותה. היא נמשכת לעבודות שאין בהן הילה וייחוס. היא היתה רוצה להיות אחות בחדר מיון, לתת מזור לאנשים בעת צרה, להציל חיים, להיות בעבודה באמת משמעותית, להשפיע, לתת. מה שהיא עושה כיום לא נותן לה סיפוק אמיתי ותחושת משמעות, מלבד הרושם החיצוני, שכבר מאסה בו. היא סיפרה איך בעבודתה היא עובדת כל כך קשה לספק אנשים, מתאמצת לא לאכזב את הממונים עליה ועושה מעל ומעבר על מנת לעמוד בסטנדרטים. תחושתה שהיא משרתת ערכים שהיא פחות מאמינה בהם, כמו כסף, רכושנות ומעמד, רק מתוך ניסיון לעמוד בציפיות של כולם...

נעזוב לרגע את יעל, וננסה להבין קצת יותר את המושג הזה - ציפיות.

באופן בסיסי, הציפיות שלנו הן השלכה של האמונות הפרטיות שלנו על האנשים הסובבים אותנו. לדוגמא, כשאת קמה בבוקר את מצפה שיהיה לך זמן ושלווה להתארגן לעמל יומך. שאת תעירי את הילדים תארגני אותם בקלות ויישאר לך זמן לעצמך ואפילו לכוס קפה לפני היציאה מהבית. מקור הציפיה הזו יכול להיות באווירה דומה ששררה בבית של הוריך, או לפעמים להיפך, מפני שזו לא היתה האווירה והדבר תמיד הפריע לך. אלא שלעיתים קרובות העולם שסביבנו לא עומד בציפיות. הילדים לא משתפים פעולה, התינוק פולט על חולצתך הנקייה, הבת לא מוכנה ללבוש את השמלה הרביעית שהצעת לה הבוקר, הילד מעופף ולא מתקדם בקצב הרצוי... והקפה? נשאר בחלומות.

ועוד דבר חשוב לגבי הציפיות - אנחנו בדרך כלל מצפים מאחרים יותר ממה שהם מסוגלים, יודעים או רוצים. אם לא כן, לא היו אלו ציפיות, אלא זו היתה המציאות שלנו. אני זוכרת את המתנה שנתתי לבעלי ביום ההולדת הראשון שחגגתי לו בסמוך לחתונתנו. היום, במבט לאחור, אני מבינה את הטעות שלי. בעלי אוהב מאוד מוזיקה, אוהב לשמוע וגם לשיר. לי היתה ציפייה שבעלי ינגן בגיטרה ובביתנו יתנהלו ערבי שירה יפים סביב השולחן בסלון, וכשיגיע היום - יחד עם ילדינו. אז קניתי לו גיטרה. דאגתי שמשפחתי תקנה לו את כל האביזרים הנלווים, והענקתי לו את המתנה בדרמטיות הולמת. אלא שכגודל הציפיה שהוא יפרוץ בקריירת סלון מצליחה ויהיה נגן גיטרה מופלא, כך גודל האכזבה. הגיטרה נשארה באריזה שלה כמעט ח"י שנים עד שהבת החמישית שלי גילתה אותה והחלה לנגן. כיום אני מבינה שהמתנה הזו ניתנה רק מתוך הציפיה שלי, ללא הבנת הצד השני ומה שמתאים לו.

בשבוע הבא נראה כי לציפיות שלנו מהסביבה ישנן השלכות קשות, ונראה דרכי התנהלות חליפיות - חיוביות ובונות.

לעיתים אנו ההורים רוצים לחנך את ילדינו כפי המצופה מהסביבה, מהמשפחה ואפילו מעצמנו. אך אם נניח רגע את הציפיות הללו, נראה את ילדתנו המנגנת בחליל או את ילדנו המצייר ציור, נסתכל עליהם ונתאים את מילותינו לסיטואציה, למה שיכול באמת לגדל אותם. בואו נשאיר את המצופה לעוגת השוקולד הטעימה שלנו.

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים