 |
הגורמים המשפיעים על רגשות ההורים כלפי ילדיהם המאומצים במשפחות מתרחבות / ד"ר מירי אילת |
 |
תקציר
המאמר מבוסס על מחקר איכותני שבחן הורים מאמצים מ"משפחות מתרחבות", מושג שחודש עבור משפחות מאמצות שהיו להן ילדים ביולוגיים טרם האימוץ. במחקר השתתפו עשרים וחמישה הורים שרואיינו ריאיון עומק אישי כדי למצוא את הגורמים שהשפיעו על התפתחות הרגש שלהם כלפי ילדיהם המאומצים. המחקר בוצע בהנחיית ד"ר יהודית רבקו וד"ר ורדה זילברברג.
נמצא שבמקרים רבים לא נוצר רגש חיובי כלפי הילד המאומץ בשלבים הראשונים של האימוץ, תופעה שנמצאה בעיקר אצל האימהות, אך בכל המקרים דיווחו ההורים שרגשות חמים של חיבור, ואף של אהבה, התפתחו והתעצמו עם הזמן. נמצאו תשעה פרמטרים המשפיעים השפעה ניכרת על רגשות ההורים. מהם ארבעה נוגעים להורים עצמם, שניים לקשר שלהם עם הילד ושלושה נוספים הם מעגלי תמיכה חיצוניים - המשפחה המורחבת, הקהילה והרשויות.
1. מבוא
גידול ילדים מלווה בדרך כלל באתגרים ובקשיים הבאים לידי ביטוי באופנים שונים המוכרים היטב לכל הורה, ובייחוד כשישנן נסיבות המציבות קושי אובייקטיבי כגון ילד עם צרכים מיוחדים או ילד מאומץ. למרות הקשיים האלה רגשות האהבה, הקרבה והקבלה של ההורים כלפי הילד יאפשרו לו לגדול בביטחון. כיוון שרגש ההורים כלפי הילד הוא אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר בהתפתחותו (ראו פרק 2.1), חשוב לנו להבין מהם הגורמים המעודדים את ההורים לפתח רגשות כלפי ילדיהם המאומצים או מונעים זאת מהם. הבנת הגורמים האלה תאפשר למעטפת המשפחתית והטיפולית לסייע להורים המאמצים להתמודד עם הקושי ולפתח רגשות כלפי הילד המאומץ ובכך כמובן לסייע למי שעומד במוקד התהליך - הילד עצמו.
למרות השפעתם הרבה של רגשות ההורים על ילדיהם, ולמרות הקושי האובייקטיבי שנוסף במשפחות מאמצות, מחקרים על רגשות הורים מאמצים כמעט ואינם קיימים. כפי שנראה להלן, בתחום המיוחד הזה קיימים מחקרים אחדים בלבד והממצאים שלהם אינם חד משמעיים. הפער הכפול הזה, בכמות ובממצאים, מדגיש את חשיבותו של המחקר בתחום זה.
אימוץ ילדים הוא תופעה אנושית מורכבת ומעניינת שנכתבו עליה ספרים ומחקרים רבים, אלא שאין לראות בכל המשפחות המאמצות כמייצגות תופעה אחת. משפחה שבה אחד מבני הזוג אימץ את ילדיו של בן הזוג השני אינה דומה למשפחה ששני בני הזוג אימצו ילד זר, אימוץ של ילד צעיר אינו דומה לאימוץ בוגר ואימוץ של ילד אחד אינו דומה לאימוץ של שני אחים. בהקשר הנוכחי, חשוב במיוחד להבחין בין זוג ללא ילדים המחליט לאמץ ילד לבין זוג שיש לו ילדים ביולוגיים ומחליט להרחיב את המשפחה על ידי אימוץ ילד או אימוץ כמה ילדים. ההבחנה הזו בין סוגי המשפחות היא חשובה ויש לה משמעות רבה אך היא לא באה לידי ביטוי סמנטי במחקר או אצל אנשי המקצוע העוסקים בתחום האימוץ, לא בעברית וגם לא בלועזית. לפיכך מצאתי לנכון לתת שמות לסוגים השונים של המשפחות:
- משפחה שיש לה גם ילדים ביולוגיים וגם ילדים מאומצים תקרא "משפחה מעורבת" (יש לציין שהשם הזה משמש במחקר גם למשפחות שונות, כגון משפחות מאמצות שיש בהן ילדים עם קשר דם רק להורה אחד).
- בקבוצה הזו של משפחות מעורבות נתבונן בתת קבוצה של משפחות שבחרו להרחיב את המשפחה על ידי אימוץ לאחר שכבר היו להן ילדים ביולוגיים. המשפחות האלה ייקראו בשם חדש: "משפחה מתרחבת" (Expanded Family).
המיקוד במשפחות מתרחבות נובע מכך שמשפחות אלו הן בעלות שלושה מאפיינים ייחודיים. בראש ובראשונה, היתרון של המשפחות המתרחבות (המשותף גם למשפחות מעורבות) נוגע לאפשרות להעריך את רגשות ההורים. קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשוות בין רגשות של הורים שונים, לכן השוואת רגשות ההורים כלפי ילדים ביולוגיים לעומת מאומצים חייבת להיעשות ביחס להורים עצמם. דבר זה אפשרי רק במשפחות שבהן ישנם גם ילדים ביולוגיים וגם ילדים מאומצים. מאפיין ייחודי שני הוא המניע של ההורים לאמץ, אשר אינו נובע מהרצון האנושי המוכר להיות הורים, שכן הם כבר מימשו אותו עם ילדיהם הביולוגיים. והמאפיין השלישי הוא היות ההורים האלה בעלי ניסיון בגידול ילדים כך שבחירתם לאמץ מלמדת על תחושת מסוגלות.
2. רקע
2.1 רגשות ההורים כלפי הילד וחשיבותם
החשיבות שיש לרגש ההורי ועוצמת השפעתו על הילד הודגמו בניסוי הפנים הקפואות (Tronick, Als, Adamson, Wise & Brazelton 1978). מן המחקר הייחודי הזה עלה שהתינוק מושפע במהירות ובעוצמה רבה מהבעות פניו של ההורה, המייצגות עבורו את מצבו הנפשי של ההורה. שנים רבות קודם לכן פיתח בולבי את תיאוריית ההתקשרות לפיה מקור הקשיים הרגשיים של הילד טמון באיכות הקשר שנוצר בין הילד להורה, ובייחוד מאירועים קשים כמו פרידה ואובדן. המחקר העדכני מזהה את החשיבות של הקשר עם ההורים ואת השפעתו הרבה. לדוגמה, נמצא שיש קשר בין איכות הקשר עם ההורים לבעיות בהסתגלות הרגשית וההתנהגותית של הילד, לבעיות מוחצנות, כגון אגרסיביות ועבריינות ולבעיות אישיות, כמו חרדה ודיכאון (ראו לדוגמה: Rohner, 2004; Hirschi, 2017).
2.2 ההתמודדות הייחודית שבאימוץ ילדים
הורים מאמצים חווים עם הילד המאומץ את האתגר שבכל שלבי ההתפתחות הרגילים ובנוסף גם אתגרים שהורים לילדים ביולוגיים אינם נתקלים בהם: התמודדויות עם זהות הילד ושייכותו להורים ולמשפחה, עם הרגשות הקיימים או החסרים כלפי הילד, עם שאלות אתיות ומצפוניות כגון האם לספר לילד פרטים על מוצאו והאם לשמר את תרבותו, שאלות של משמעות וגורל וכמובן גם התמודדויות מעשיות יום יומיות כמו המתח בין הצורך להתייחס לילד כשלהם לבין הצורך לא להתעלם מכך שהוא לא. להתמודדויות האלה ישנן גם השלכות ממשיות על תפקוד המשפחה. למשל, תחושת חוסר הביטחון של ההורים בהורות שלהם כלפי הילד שאינו קשור אליהם קשר ביולוגי משפיעה עליהם ועל התפקוד שלהם. כשהילד המאומץ קולט זאת בחושיו, הדבר גורם למתח ולחרדה המשפיעים על היחסים בין כל בני המשפחה (Toussieng 1971).
קיים מחקר רב בנושא אימוץ ילדים, והוא עוסק רובו ככולו בהשפעותיו של האימוץ על הילדים המאומצים לאורך זמן. הממצא שעולה מן המחקר בתחום הוא שלילדים מאומצים ישנן יותר בעיות חברתיות - בעיות הסתגלות, בעיות התנהגות בעיות פסיכולוגיות וכדומה (ראו לדוגמה: Keyes, Sharma, Elkins, Iacono & McGue, 2008).
2.3 רגשות הורים מאמצים - המחקר הקיים בנושא
מבחינה כמותית המחקר בנושא רגשות הורים מאמצים הוא מזערי. המאמר העדכני ביותר שנמצא בנושא הוא משנת 2015 (Segal, Li, Graham & Miller, 2015), בו מצוין שקיימים "יחסית מעט מחקרים" בנושא וכיוצאים מן הכלל הוא מזכיר שלושה מאמרים קודמים. שילוב המסקנות של כל המאמרים שנמצאו בנושא רגשות הורים מאמצים, מלמד שיש תשתית טובה לטענה שרגשות הורים כלפי ילדיהם הביולוגיים הם טובים יותר לעומת רגשותיהם כלפי ילדיהם המאומצים. יש לציין שאף לא אחד מהמאמרים התיימר לחקור את הגורמים המשפיעים על רגשות ההורים. נדמה שאין הדבר מפתיע, שכן חקירת הגורמים היא מטבעה מורכבת וחמקמקה יותר וקשה מאוד להעריך אותם בגישת מחקר כמותנית.
2.4 מודלים להשפעה על רגשות הורים מאמצים
כשבוחנים את הרגש והיחס של הורים לילדיהם המאומצים בהשוואה לילדיהם הביולוגיים, נתקלים בשני מודלים המנבאים תוצאות סותרות: המודל האחד מדגיש את הצד הפיזיולוגי הגנטי ומנבא העדפה של הילד הביולוגי, ואילו המודל השני מדגיש את ההיבט החברתי ומנבא העדפה של הילד המאומץ דווקא.
המודל הראשון המכונה "מודל ברירת שארים" (Kin Selection) מציג תיאוריה אבולוציונית לפיה ישנה התנהגות אלטרואיסטית כלפי שאר בשר הקרוב גנטית. כלומר ישנה נטייה לסייע ליצורים שהם קרובים גנטית כדי להגדיל את תפוצתו של הגן ולפיכך יעדיפו ההורים את ילדיהם הביולוגיים על פני ילדיהם המאומצים (Daly & Wilson, 1995).
ישנם מחקרים המאששים את התיאוריה הזו לגבי ילד "חורג", כלומר ילד שאומץ עקב נישואים שניים של הורה או דרך קרבה משפחתית אחרת. כיוון שהילד הזה מרוחק יותר מן ההורה מבחינה גנטית, מודל ברירת שארים ינבא שהרגשות כלפיו יהיו טובים פחות מהרגשות כלפי הילד הביולוגי. ואכן, ממצאי המחקר מראים שהסיכוי של ילד חורג לעבור התעללות מהוריו גדול פי ארבעים מילד הגדל אצל הוריו הביולוגיים, הסיכוי שילד חורג יירצח על ידי הוריו גדול פי מאה מזה של ילד ביולוגי וככלל ילדים חורגים נוטים לקבל פחות טיפול ולסבול יותר מניצול ופגיעה (Daly & Wilson, 2009).
אך מה ינבא המודל לילד מאומץ שאינו בעל קשר דם כלשהו להוריו? לפי מודל ברירת השארים אפשר לשער שילד כזה ידורג "בתחתית הסולם" של הוריו ואף יזכה ליחס גרוע יותר מזה שהילדים החורגים מקבלים, אלא שכאן נכנס למערכת השיקולים המודל השני, "מודל הפיצוי".
מודל הפיצוי מניח שאף על פי שישנה העדפה טבעית של ההורה לילדו הביולוגי על פני כל ילד אחר, הורים שהחליטו לאמץ ילד נוטים להעניק לו "פיצוי" ולכן יתייחסו אליו כמו שהם מתייחסים לילדם הביולוגי, ולעיתים אף יעדיפו אותו. מנגנון הפיצוי הזה נובע בראש ובראשונה מן הצורך לפצות על היתרון הטבעי של הילד הביולוגי וכן על האתגרים והתיוג שעימם הילד המאומץ מתמודד בשל המבנה המשפחתי הייחודי. יתרה מזו, השאיפה לאלטרואיזם ולשוויון בחברה המודרנית תגרום להעדפה מתקנת כלפי הילד המאומץ כחלק מן הקוד התרבותי (Segal et al., 2015).
מנגנון הפיצוי נתמך על ידי המחקר. נמצא שאף על פי שהורים מאמצים מזהים בעיות התנהגות רבות יותר אצל ילדיהם המאומצים, הם מביעים נקודת מבט חיובית יותר בהשוואה להורים ביולוגיים (Hamilton, Cheng, & Powell, 2007).
כעת מתבקש להשוות ולעמת את תוצאות המחקרים האלה, לפיהם ההעדפה היא לילד המאומץ, עם תוצאות המחקרים שהובאו קודם לכן בתיאור מנגנון ברירת שארים. נראה שהתשובה תמונה בגורם חשוב נוסף המשפיע על התנהגות ההורים המאמצים והוא הרצון שלהם לגדל ילד והבחירה שלהם לאמץ. מתברר שרגשות ההורים כלפי הילדים המאומצים יהיו משמעותיים יותר ככל שהמוטיבציה והמאמץ של ההורים לקבל את הילד היה רב יותר. כך נמצא שילדים שנולדו במאמצי הפריה קיבלו חום ומעורבות רגשית רבים יותר מן האם ואינטראקציה מרובה עם שני ההורים יחד, בהשוואה לילדים ביולוגים רגילים. תופעה דומה נצפתה גם במשפחות מאמצות, אם כי באופן פחות מובהק (ראו לדוגמה: Golombok at al. 1995; Golombok, MacCallum, & Goodman, 2001).
ילד חורג אומץ עקב נישואים, כלומר הוא נולד לאחד מבני הזוג לפני הנישואים או אומץ עקב קשר דם אחר ועל כן הבחירה באימוץ אינה נובעת מרצונם החופשי לגמרי של ההורים. אם הוריו של הילד חשים ש"נאלצו" לאמץ אותו, הנטייה שלהם לפיצוי הילד המאומץ תפחת, ואילו נטייתם הטבעית להעדפת הילד הביולוגי תהיה רבה יותר. לעומת זאת הורים המאמצים ילד מבחירה חופשית גמורה, ככל שהמוטיבציה והמאמץ שלהם לגדל את הילד המאומץ גדולה יותר, כך הנטייה הטבעית להעדפה של ילד ביולוגי עשויה להיות פחות משמעותית (Gibson, 2009).
2.5 פרטים לגבי המחקר
המחקר שבוצע הוא איכותני, ובמסגרתו התקיים ראיון עומק עם עשרים וחמישה הורים. שמונה מהזוגות אימצו ילד אחד, חמישה אימצו שני ילדים וזוג אחד אימץ ארבעה, כך שבסך הכול השתתפו במחקר הורים לעשרים ושניים ילדים מאומצים. לכל ההורים שהשתתפו במחקר לא היתה קרבת דם לילד המאומץ משתי סיבות עיקריות: ראשית, במקרים האלה הבחירה של ההורים לאמץ אינה מתחילה מדף חלק ומעורבים בה רגשות שונים העשויים להשפיע הן על ההורים הן על הילדים. כמו כן כשאין קרבת דם ההורים אינם חשים מחויבות משפחתית לאמץ את הילדים, ולכן מעניין במיוחד לחקור את האמונות והמניעים שדחפו אותם לאמץ ילדים. מקרים שבהם הילד המאומץ הוגדר כבעל צרכים מיוחדים לא הוכנסו למחקר, מפני שבמקרים כאלה מתווספים למערכת השיקולים, לפעולות ולרגשות קשיים אובייקטיביים רבים שעשויים להשפיע על רגשות ההורים ובכך להטות את תוצאות המחקר.
3. דיון בתוצאות המחקר
3.1 הרגש הראשוני כלפי הילד המאומץ
לפני הצגת הפרמטרים המשפיעים על הקשר של ההורים עם הילדים המאומצים יש לציין ממצא אחד חשוב שהתגלה במחקר בנוגע לעצם יצירת הקשר הרגשי אצל ההורים. נמצא שחלק ניכר מההורים לא הרגישו רגש חיובי כלפי הילד המאומץ בשלבים הראשונים של האימוץ, עם זה כולם העידו שהרגש החיובי התפתח עם הזמן. בנושא הזה נמצא שקיים הבדל ניכר בין האבות לאימהות; רוב האבות שהשתתפו במחקר סיפרו שחוו רגש חיובי מידי כלפי הילד המאומץ, זאת בניגוד לרוב האימהות.
ההסבר לתופעה הזו קשור ככל הנראה למעבר מהורות ביולוגית להורות מאמצת. בהורות הביולוגית יש לאם יתרון בקשר הרגשי הראשוני עם הילד כיוון שהיא חווה הריון, לידה ובהמשך גם הנקה - כל מה שהטבע מאפשר לה ולא לאב. הקרבה הזו של האם לילד באה לידי ביטוי גם באופן ביולוגי בהפרשה של דופמין ואוקסיטוצין המעוררים אצלה רגשות חמים כלפיו. לעומת זאת באימוץ שני ההורים מתחילים את הקשר יחד ובמקביל. יתרה מכך, בכל הנוגע לרגש הראשוני כלפי הילד המאומץ יש יתרון לאבות המאמצים שכן הם פועלים בזירה מוכרת, בנתונים שבהם פעלו עם ילדיהם הביולוגים, ואילו האימהות נמצאות במבוכה כיוון שהרגש החם המוכר להן כלפי הילדים הביולוגיים אינו מופיע מיד ובאופן טבעי.
3.2 הפרמטרים המשפיעים על רגשות ההורים
רשימת הפרמטרים העשויים להשפיע במידה זו או אחרת על רגשות ההורים היא ארוכה. ביניהם פרמטרים שקשורים להורים: מבנה אישיות, מצב כלכלי וכד'; פרמטרים שקשורים לילד כגון: גיל ואופי; וכן גם פרמטרים שקשורים למשפחה הגרעינית ולסביבה. תוצאות המחקר הצביעו על כך שישנם תשעה פרמטרים מרכזיים המשפיעים על רגשות ההורים. להלן אציג את תשעת הפרמטרים הללו, בחלוקה לארבע קבוצות:
א. האמונה של ההורים בנושא האימוץ, שהיא אינדיבידואלית לכל אחד מן ההורים.
ב. שני פרמטרים הנוגעים לקשר הורה-ילד.
ג. שלושה פרמטרים הקשורים בהורים כזוג.
ד. שלושה פרמטרים הקשורים לסביבה.
3.3 האמונה של ההורים
אתגרים וקשיים ברמות שונות מלווים את ההורים המאמצים לאורך כל הדרך (Barth, 2017). אחד הממצאים שעלו מן הראיונות הוא שהכוח להמשיך ולהתגבר על הקשיים נובע בעיקר מן האמונה של ההורים בנכונות האימוץ עבורם ובהשלמה שלהם עם הרעיון.
כל המרואיינים התייחסו להחלטה שהחליטו, בינם לבין עצמם או כזוג, לפיה הילד שאימצו הוא שלהם בכל המובנים והוא איתם לכל ימי חייהם. האמונה הזו היא כמו מנוע פנימי, הדוחף את ההורים להמשיך ולהשקיע ולתת לילד עוד ועוד, גם בעיתות משבר (על אמונות וערכים כמעוררי מוטיבציה, ראו: Parks & Guay, 2009).
3.4 הפרמטרים הנוגעים לקשר בין ההורה לילד
3.4.1 השקעה בילד
כל עשרים וחמישה ההורים שהשתתפו במחקר תיארו את ההשקעה הרבה שלהם בילד המאומץ כמעל ומעבר למה שציפו לנוכח ניסיונם הקודם. מדבריהם עלה, לעיתים במפורש ולעיתים בעקיפין, שההשקעה הזו היא המקור והבסיס להתפתחות הרגש כלפי הילד.
הילד המאומץ מגיע למשפחתו החדשה עם משקעים נפשיים קשים מהלידה ועד האימוץ, לעיתים עם בעיות פיזיות כגון תסמונת אלכוהול עוברית וייתכן שגם עם מטען גנטי מורכב (Verhulst, Althaus, & Versluis-Den Bieman, 1990;). מתברר שההשקעה הרבה של ההורים מביאה לידי ביטוי את תחושת המחויבות והאחריות שלהם ומקורה בעיקר בראיית הצרכים הרבים והחסך של הילד, תופעה שמתוארת יפה במודל הפיצוי. אפשר לראות את ההשפעה של ההשקעה על רגשות ההורים כתוצר נילווה שיש בו ערך מוסף משמעותי עד מאוד. בסופו של דבר ההשקעה המרובה בילד המאומץ היא גורם השפעה גדול, עד כדי כך שכמה מההורים דיווחו שהרגש כלפי ילדם המאומץ עולה על הרגש כלפי ילדיהם הביולוגיים.
חשוב להתייחס גם למקרי הקיצון, שכנראה אינם אופייניים אך חשובים בכך שהם מאירים בבהירות את המקרים האחרים: רק שניים מעשרים ושניים הילדים המאומצים במשפחות שרואיינו תוארו על ידי הוריהם המאמצים כילדים "טובים" ו"זורמים", ללא בעיות או קשיים מיוחדים. במקרים אלו ההשקעה שנדרשה מן ההורים הייתה באופן טבעי פחותה או "רגילה" - כמו זו שנדרשה עבור ילדיהם הביולוגיים. כלומר הרגש שנוצר עם הילדים האלה הוא טוב מאוד וזהה לרגשות כלפי הילדים הביולוגיים.
3.4.2 פגיעה בערכים
יותר ממחצית מההורים סיפרו שהמקרים שבהם הילד המאומץ פעל באופן שפגע בערכים שלהם (למשל גנב או פגע פיזית בזולת) היו הקשים ביותר, יותר מכל המהמורות שנתקלו בדרכם. לדבריהם זהו המקור העיקרי לכוחות הדחייה שנוצרו בינם ובין הילד המאומץ. ייתכן שהקושי הזה הופיע וזכה להתייחסות באופן נרחב במשפחות מתרחבות מפני שבמקרים רבים ההורים האלה הם הורים אידיאליסטיים, וכל פגיעה בערכיהם היא פגיעה במרכיב מרכזי במהותם.
גם בתחום הזה שני הילדים ה"טובים" היו יוצאים מן הכלל, והוריהם לא הזכירו התנהגות שלילית שלהם הכרוכה בפגיעה בערכיהם. לעומתם תואר מקרה קיצון אחד שבו הילד המאומץ (אחד מתוך שניים באותה משפחה) המשיך בהתנהגות עבריינית לאורך זמן עד שאביו החליט לנתק את הקשר עימו.
3.5 הפרמטרים הקשורים בהורים כזוג
3.5.1 אופי הזוגיות
הקשיים והאתגרים שמביא עימו הילד המאומץ, וכן התגובות והיחס השונה של שני בני הזוג אליו, מעמידים את הזוגיות במבחן לא קל, ועל כן יש מקום לחשוש שבכמה מן המקרים הזוגיות תפגע במידת מה (Baldo & Baldo, 2003), ואולם הממצאים הראו שכמעט כל ההורים (עשרים וארבעה מתוך עשרים וחמישה) דיווחו שמקור הכוח העיקרי עבורם היה בן זוגם. חוץ מזוג אחד שהתגרש, בלי קשר לאימוץ, כל הזוגות שרואיינו התגברו על המשברים בהצלחה, ולאורך כל הדרך הייתה הזוגיות נקודת המשען הראשונה במעלה עבור שני בני הזוג.
3.5.2 ההורות לפני האימוץ
כל עשרים וחמישה ההורים שהשתתפו במחקר ציינו שההורות שלהם לפני האימוץ הייתה "זורמת". זו היא תופעה ייחודית, אך אפשר להסבירה בכך שלולא הייתה ההורות שלהם חוויה חיובית, לא היו בוחרים להרחיב את המשפחה על ידי אימוץ.
3.5.3 הורות שוויונית
אחד השינויים המעניינים והחשובים החלים בבני הזוג עם המעבר למשפחה המתרחבת הוא השינוי בנקודת האיזון בין ההורים. כפי שראינו לעיל (סעיף 4.1), היתרון של האם בהורות הביולוגית בנוגע לקשר הראשוני עם הילד נעלם בהורות המאמצת. כמו כן רבים מהאבות המאמצים מנצלים את זכותם לקחת חופשת לידה יחד עם האם. התוצאה היא שמבחינת הקשר עם הילד קיים באימוץ איזון בין שני ההורים.
ואכן, מרבית הזוגות ציינו שלפני האימוץ האם הייתה המרכזית והדומיננטית בבית ובייחוד בחינוך הילדים. לעומת זאת לאחר אימוץ הילדים נעשה האב דמות לא פחות משמעותית ונוצרה הורות זוגית מאוזנת שבה האב והאם יכולים לבוא לידי ביטוי באופן שווה. זהו אחד היתרונות של המשפחה המתרחבת, מפני שניתן לקיים בה מעין מרוץ שליחים שבו האב והאם מחליפים זה את זה על פי הצורך.
3.6 השפעת מעגלים חיצוניים על רגשות ההורים
ההורים נדרשים להשקיע משאבים רבים בכל שלבי האימוץ ובהם זמן, מרץ ותשומת לב וכמובן גם השקעה כלכלית נכבדה מאוד. שלושת המעגלים החיצוניים - המשפחה המורחבת, הקהילה והרשויות, הם בעלי חשיבות רבה כיוון שביכולתם לאפשר להורים להשקיע את כל המשאבים הרבים האלה ולחילופין ביכולתם גם להיות גורם מפריע.
3.6.1 המשפחה המורחבת
כל ההורים תיארו את השפעתה החיובית של המשפחה המורחבת על תהליך האימוץ ועל תחושותיהם. משפחות שתמכו בהורים המאמצים וברעיון האימוץ היו גורם חשוב בחיזוק כוחם של ההורים. הבעת הסתייגות וחשש מהתהליך על ידי המשפחה המורחבת, על אף שמקורם בדאגה כנה, אינם תורמים אלא מוסיפים מכשול בדרך החתחתים שעוברים ההורים בתהליך האימוץ.
3.6.2 הקהילה
עשרים וארבעה מתוך עשרים וחמישה המרואיינים דיברו על חשיבות התמיכה של הקהילה ברמות שונות. עם זה לעיתים הקהילה נוטה לחטטנות שאינה תורמת לחיזוק ההורים.
על פי תיאוריית הצרכים של מאסלו תחושת השייכות היא הצורך הראשוני והחשוב ביותר לאחר מילוי הצרכים הפיזיולוגים הראשוניים ותחושת הביטחון בקיום הפיזי. יש מקום להציע שהחשיבות של מעגלי המשפחה המורחבת ושל הקהילה עבור המשפחה המתרחבת היא בהיבט הזה - הענקת תחושת שייכות, ובכך להאיר ביתר שאת את חשיבותם של המעגלים האלה עבור המשפחה המתרחבת.
3.6.3 הרשויות
למרבה הצער, על פי דיווחי ההורים, בכל הנוגע לתמיכה ולסיוע מהרשויות התמונה המצטיירת אינה מזהירה. לדעת כל המרואיינים, בלי יוצא מן הכלל, ההתנהלות של הרשויות אינה מותאמת לצרכי הילד והמשפחה ולעיתים היא אף מזיקה. בעיה אחת היא בהתנהלות השוטפת הכרוכה בבירוקרטיה, ולעיתים אף נחווית כחוסר מקצועיות ויחס לא מכבד כלפי ההורים. במקרים האלה הנזק מסתכם בפגיעה במשאבים של ההורים שנאלצים להשקיע אותם בהתנהלות מתישה מול הרשויות ולא בילד, או לוותר על חלק מהמשאבים המגיעים להם. דוגמה חשובה היא התמיכה הכלכלית, שבשל הסרבול וחוסר הנעימות הכרוך בקבלתה ישנם הורים הנמנעים לבקשה מהרשויות ובשל כך נפגעת היכולת שלהם להעניק טיפול מתאים לילד.
הבעיה השנייה מול הרשויות היא קשה וחמורה הרבה יותר, והיא נוגעת לשלבים שלפני האימוץ. אומנם מקצת הפערים של הילדים המאומצים קשורים לסיבות גנטיות, להריון וללידה, אך מהרגע הזה ואילך יש לראות את האשמה בהתנהלות הלקויה של הרשויות, שאת חלקה אפשר למנוע. ההורים מתארים סחבת וחוסר יעילות בהשמה של הילדים הגורמים להם לשהות תקופות ארוכות במוסדות מעבר שבהם התנאים אינם מתאימים לצרכי ההתקשרות הבטוחה של הילד. בפרק 2.1 הוצגה החשיבות של ההתקשרות עבור הילד בשלבי ההתפתחות הראשונים, ומכאן שהחוסר בהתקשרות טובה ובטוחה גורם לילדים לנזק רב, ולפעמים בלתי הפיך, שאיתו ההורים המאמצים נדרשים להתמודד אחר כך במשך שנים.
הבעיה השלישית היא הגישה העקרונית לפיה מרגע האימוץ האחראיות על הילד מוטלת על ההורים בלבד (חוק אימוץ ילדים, תשמ״א-1981). הסיוע הרשמי היחיד שהילד המאומץ מקבל מן הרשויות לאחר האימוץ הוא בנושא פתיחת תיק האימוץ בהגיעו לגיל שמונה עשרה (משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, 2016). הקשיים של ילד הנושא עימו פערים וחסכים רבים והטיפול בו אינם נגמרים ברגע האימוץ אלא נמשכים לאורך שנים, גם לאחר גיל שמונה עשרה. כיוון שלרשויות יש אחריות לשלום הילד ולטובתו, מציאת המשפחה המאמצת אמורה להיות רק צעד ראשון בקשר רב שנים.
3.7 היחסים בין הפרמטרים
שלושת הפרמטרים החיצוניים למשפחה הגרעינית משמשים מעגלי תמיכה אך הם אינם דומים זה לזה, מקומן של הרשויות אינו דומה לזה של המשפחה והקהילה. התמיכה של המשפחה המורחבת והקהילה היא בעיקרה תמיכה רגשית או מנטלית; הציפייה מהם והיכולת שלהם לעזור מתמצות בעידוד ובפרגון, ובעיקר במתן תחושת קבלה ושייכות להורים ולילדים המאומצים. לעיתים אפשר להוסיף לכך גם סיוע קונקרטי כגון סיוע כלכלי או גסטרונומי. שני המעגלים האלה יכולים להיות חליפיים זה לזה, למשל אם המשפחה המורחבת אינה גרה בסמיכות, תוכל הקהילה לבוא יותר לידי ביטוי, וכן להפך - אם אין קהילה חזקה המשפחה יכולה לתרום יותר.
גם הרשויות משמשות מעגל תמיכה, אך הן שונות בשני מובנים. ראשית - כמי שאחראים על שלום הילד וטובתו מצופה מן הרשויות לתת תמיכה בעלת משמעות רבה יותר ולהיות בסיס ועוגן למשפחה המתרחבת. ושנית - אם במשפחה המורחבת והקהילה הדגש הוא על התמיכה הרגשית, הרי שלגבי הרשויות הדגש הוא על המשאבים. המשאבים העומדים לרשות הרשויות אינם כלכליים דווקא, פעמים רבות המשאבים החשובים יותר הם ידע וניסיון היכולים להקנות להורים כלים רבים להתמודדות. כמו כן הרשויות יכולות להשפיע ישירות גם על המשפחה המורחבת, למשל על ידי סדנאות הכנה לסבים ודודים, וגם לאחים ולבני הדודים.
ששת הפרמטרים הנוספים הם פנימיים למשפחה הגרעינית. הפרמטרים האלה יוצרים מעגל של אינטראקציה בתוך המשפחה כמתואר בדיאגרמה הבאה:
שלושת הפרמטרים המרכזיים הם הפרמטרים הקשורים להורים כזוג, והם הבסיס והכוח לכל ההתנהלות של המשפחה:
א. האירוע הראשון שמתרחש במשפחה הוא האימוץ עצמו.
ב. כבר אז יש לעיתים פגיעה בערכי ההורים, הם אינם חשים מיד קרבה לילד כפי שהאמינו שצריך שיהיה.
ג. הכוח להתמודד עם הפגיעה הזו מגיע להורים מתוך האמונה שלהם במחשבה שהילד הוא שלהם.
ד. כהמשך ישיר לכך, כלומר מתוך האמונה הזו, ההורים יכולים להמשיך להשקיע בילד למרות הפגיעה.
ה. ההשקעה הזו גורמת להתפתחות של רגש כלפי הילד.
ו. עד לאירוע הבא - כאשר שוב ישנה פגיעה בערכי ההורים.
בפרק 2.1 הוצגה בקצרה תיאוריית ההתקשרות של בולבי, לפיה מקור הקשיים הרגשיים של הילד טמון באיכות הקשרים המוקדמים שלו, בייחוד באירועים קשים כמו פרידה ואובדן. כיוון שהילד המאומץ מגיע עם דפוסי קשר מורכבים ואף קשים, צפוי שהוא ישליך אותם על הוריו המאמצים ובכך ייצר כל פעם פיצוץ או "אירוע" נוסף. אלא שעם הזמן, בשל ההצלחות הקודמות, ההורים חווים את האירוע ממקום בטוח יותר ועל כן הפגיעה בהם פחות קשה ועם המשך ההשקעה גם הרגש החיובי שלהם מתחזק. המעגל הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אך כמו בתנועת ספירלה כל פעם מנקודה גבוהה יותר.
עוד נקודה חשובה שאפשר לראות במנגנון הזה היא היחס בין שני הפרמטרים הנוגעים ישירות לקשר הורה-ילד: ההשקעה והפגיעה בערכים. אפשר לראות זאת כשתי תופעות המתרחשות בד בבד, כשההשקעה של ההורים פועלת כל הזמן לחיזוק הקשר הרגשי ואילו התנהגות הילד מנסה לשבש ולעצור את ההתקדמות הזו. בסופו של דבר, כל ההורים בלי יוצא מן הכלל (מלבד מקרה קיצון אחד שהוזכר לעיל) הצליחו להתגבר על המכשול הזה, בעיקר בזכות מקורות הכוח החזקים שלהם כהורים וכזוג.
4. מסקנות
ראינו שההורים הם הגורם המרכזי המשפיע על הילד המאומץ ועל התא המשפחתי המתרחב. הם שואפים כוחות מילדיהם הביולוגיים, ממשפחתם המורחבת, מהקהילה, מאנשי הטיפול ומהרשויות, אך עם כל זה הם מצויים לבדם במסע חייהם. ההורים הם הכוח המניע והבונה את המשפחה, הם הגורמים להצלחת התמהיל הזה שנקרא משפחה מתרחבת. כפי שניסחו זאת יפה כמה מההורים, על כתפיהם האחריות על כל ילדיהם, ובכלל זה מי שהגיע אליהם "מהבטן או מהדלת", "מהביולוגיה או מהניירת", "מהרחם או מהלב".
מסתבר כי ניתן לסייע להורים בהבנה טובה יותר של מצבם, בהכנה טובה יותר ובתמיכה שוטפת. המודל שהוצג בסוף הפרק הקודם, מאפשר להבין טוב יותר את התהליכים המרכזיים העוברים על המשפחה המתרחבת, הן לחיוב הן לשלילה. את מקורות הכוח העיקריים, את האתגרים הקשים ביותר ואת הגורמים המקרבים את ההורים לילד המאומץ או מרחיקים אותם ממנו. המודל הזה יכול לסייע להורים וכן למעגלי התמיכה שסביבם.
הורים מאמצים במשפחות מתרחבות מתמודדים עם קשיים רבים בין השאר גם תסכול ובושה מכך שלא נוצר רגש חם כלפי הילד המאומץ. אחת המסקנות החשובות הנובעות מהמחקר היא שבשלבים הראשונים של האימוץ לא כל ההורים חווים רגש חיובי כלפי הילד המאומץ (בעיקר לא האימהות), אך אצל כולם הרגש הזה מתפתח עם הזמן. הבנה זו יכולה לנרמל את הרגשות הראשוניים של ההורים כלפי הילד המאומץ, מתוך ההבנה שלעיתים קרובות הרגשות כלפי ילדים מאומצים במשפחות מתרחבות אינם נולדים ברגע האימוץ. השפעתה של ההבנה הזו היא כפולה: הסרת רגשות אשם הרסניים מן ההורים והסרת הביקורתיות של הסביבה. המודל יכין אותם גם להתמודדויות הקשות הצפויות בדרכם ויעודד אותם למצוא את מקורות התמיכה והאנרגיה שלהם בתוכם - בשותפות עם בן הזוג. ולא פחות חשוב הוא נותן תקווה להורים שרגשותיהם כלפי הילד המאומץ רק ילכו ויתחזקו עם הזמן.
שני פרמטרים עיקריים משפיעים על בניית הקשר הרגשי לאורך זמן: האמונה של ההורים שהחלטתם לאמץ היא סופית וההשקעה שלהם בילד המאומץ לאורך השנים. ההשקעה הזו מקורה בראיית הצרכים המיוחדים של הילד, היא דורשת משאבים רבים ותוצר הלוואי שלה הוא התפתחות הדרגתית של הרגשות כלפיו.
הילדים המאומצים במשפחות מתרחבות מגיעים בדרך כלל עם חסכים ופערים ניכרים הדורשים מן ההורים התמודדות מורכבת לאורך שנים. ההתמודדות הזו מאתגרת אך לרוב אינה מערערת את ההורים ואת הקשר הרגשי שלהם עם הילד המאומץ. בהקשר הזה, הקושי הגדול ביותר להורים הוא כשהילד מתנהג באופן הפוגע בערכים שבהם הם מאמינים. אחזקת הקשר הרגשי עם הילד לאורך זמן נשענת בעיקר על האמונה והמחשבה של ההורים שהילד הוא שלהם לכל דבר ועניין. האמונה הזו היא המאפשרת להם להמשיך ולהשקיע בילד למרות הקשיים והאתגרים שהוא מציב להם.
התמיכה בעלת המשמעות הרבה ביותר להורים בתהליך האימוץ היא מבן הזוג ומהשותפות של שניהם יחד. במעגל השני, המשפחה, הקהילה והרשויות משמשים גורמי תמיכה חשובים עבור הזוג. מן הראוי היה שהרשויות יעניקו לזוג את התמיכה הרבה ביותר, אלא שלמרבה הצער במקרים רבים אין אלה פני הדברים.
המודל יכול לסייע לרשויות להכין את ההורים טוב יותר לקראת האימוץ וראוי שיעורר אותם להפנות את מרבית תשומת הלב להורים, שהם הציר המרכזי בתהליך. בין השאר מצופה מן הרשויות להציג להורים תמונה מפוכחת של הצפוי להם, לחסוך בהליכים בירוקרטיים, לתמוך כלכלית, לחלוק מניסיונם והידע שלהם וככלל - להיות זמינים ומותאמים להורים באופן רציף ומתמשך. לדוגמה, מן הראוי שהרשויות יכינו את ההורים לשינוי הצפוי בדפוס ההורי ביחס לתפקידים הברורים שהיו לכל אחד מהם לפני האימוץ. הכנה כזו וסיוע של מומחים בתחום הטיפול הזוגי יחסכו להורים את התהליך הקשה שרובם יחוו עד שהם עצמם יגיעו למסקנה הזו.
כמו כן מן הראוי שהרשויות ייחסו חשיבות גם למשפחה המורחבת, שללא בחירה ושליטה מאמצת למשפחתה נכד או אחיין. יש מקום לייצר מפגשי הכנה לסבים ולדודים, לאפשר להם מרחב שיחה שבו יוכלו לשתף על הפחדים, על החששות ועל הציפיות, ושבו יונחו איך לתמוך בהורים המאמצים תמיכה מקסימלית.
עוד נושא הראוי לציון הוא פרקי הזמן, לעיתים ארוכים, שבהם הילדים נמצאים במסגרות מעבר ובמעברים בין מסגרות. הנושא הזה אינו נמצא בעינו של המחקר אך הוא הועלה בעוצמה רבה על ידי הורים רבים ויש לו חשיבות רבה והשלכות קשות וארוכות טווח על הילדים המאומצים. מסגרות המעבר אינן נותנות מענה לצרכי ההתקשרות של הילדים וגורמות להם לנזק רב וארוך טווח. חובה עלינו, על כל הרשויות הנוגעות בדבר, לעשות ככל שביכולתנו לצמצם את התופעה הזו למינימום.
5. סיכום
למרות החשיבות העליונה של רגשות ההורים המאמצים, העיסוק בכך ובפרט בגורמים לרגשות אלו הוא חלוצי, כפי שהוצג בפרק 2.3. נדמה שמסקנות המחקר, כפי שהוצגו במאמר זה, יכולות לשמש תשתית איתנה לבניית בסיס ידע בתחום.
הבחירה בכינוי החדש "משפחה מתרחבת" עבור משפחות שהאימוץ עבורן הוא הגדלת המשפחה הקיימת, מטרתו להבחין בין סוגי המשפחות המאמצות השונים. המושג הזה מתאים למשפחות המתרחבות לא רק מכיוון שהמשפחה גדלה, אלא גם מפני שאינו מבחין בין הילדים הביולוגיים לילדים המאומצים. תחושת השוויון הזו היא אחד המאפיינים שנמצאו במשפחות מתרחבות. תקוותי היא שהמושג שהצעתי יתקבל בעולם האקדמי ובכך יביא למיקוד המחקרים לפי הסוגים השונים של המשפחות.
תקוותי היא שהחברה כולה - הרשויות, הקהילות והמשפחות - תפעל כדי לתת את התמיכה המתאימה לזוגות הנפלאים המוצאים לנכון לאמץ ילדים ובכך יחסכו מהם תסכולים ומשאבים רבים; הכול יצאו נשכרים מכך: ההורים, המשפחה הגרעינית המתרחבת, המשפחה המורחבת, הקהילה ובייחוד הילד המאומץ. בידי החברה לעזור לילד הזה, שלא בחר את גורלו ומונע מראשית חייו בסרט מוכתב בלי שהוא שולט בו. בידינו להטות את תסריט חייו לטובה ולעלותו על דרך המלך.
ביבליוגרפיה
1. Tronick, E., Als, H., Adamson, L., Wise, S., & Brazelton, T. B. (1978). The infant's response to entrapment between contradictory messages in face-to-face interaction. Journal of the American Academy of Child psychiatry, 17(1), 1-13.
2. Rohner, R. P. (2004). The parental ‘acceptance–rejection syndrome’: Universal correlates of perceived rejection. American Psychologist, 59, 830–840.
3. Hirschi, T. (2017). Causes of delinquency. Routledge.
4. Toussieng, P. (1971). Realizing the potential in adoption. Child Welfare, 50, 322-327.
5. Keyes MA, Sharma A, Elkins IJ, Iacono WG, McGue M. (2008). The mental health of U.S. adolescents adopted in infancy. Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine; 161:419–425.
6. Verhulst, F. C., Althaus, M., & Versluis-Den Bieman, H. J. M. (1990). Problem behavior in international adoptees: II. Age at placement. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 29, 104–111.
7. Segal, N. L., Li, N. P., Graham, J. L., & Miller, S. A. (2015). Do parents favor their adoptive or biological children? Predictions from kin selection and compensatory models. Evolution and Human Behavior, 36(5), 379-388.
8. Gibson, K. (2009). Differential parental investment in families with both adopted and genetic children. Evolution and human behavior, 30(3), 184-189.
|
| |
