דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

מילות קסם / מ. אילת אם לשמונה

המאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

בְּפֶסַח אֲנִי שָׁר אֶת "מָה נִשְׁתַּנָּה"
וּבְחַג הַחֲנוּכָּה אֶת "מָעוֹז צוּר"
וְעֵדִים הַהוֹרִים וְכָל הַשְּׁכוּנָה,
אֲנִי שָׁר אֶת הַכֹּל בְּלִי דֶּרֶךְ קִיצּוּר

אֲבָל כְּשֶׁאִמָּא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאָשִׁיר
בִּפְנֵי חֲבֵרָה אוֹרַחַת
פִּתְאוֹם פִּתְאוֹם הַמַּנְגִּינָה בּוֹרַחַת...

(תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)
 

לעיתים קרובות, זוגות שמגיעים אלי לקליניקה מבקשים ממני "אבקת קסמים" שאותה יוכלו לפזר בבית ובעזרתה להעלים את המריבות והויכוחים הבלתי נגמרים בבית.

אין לי אבקת פיות או מקל קסמים ואפילו לא פך קטן, אך ישנן כמה מילים שיכולות לחולל ניסים.

אך לפני שנציג את המילים החשובות הללו, נזכור שהילדים שלנו רוצים שנראה את הצרכים שלהם, שנשמע אותם, נבין אותם ונקשיב להם. בדיוק כמונו, ההורים, שרוצים להיות מובנים ונראים על ידי בן הזוג שלנו, על ידי הסביבה וגם על ידי הילדים שלנו מהם אנו מצפים שיקשיבו ויכבדו את הבקשות שלנו. הורים שואלים אותי איך מגיעים לכך, והאם ישנו שביל קיצור. אז כפי שאתם כבר מכירים אותי, אני מאמינה גדולה בתהליכים ובבניית קשר לאורך זמן. אך הפעם, לכבוד חנוכה, אשמח לשתף אתכם בטכניקת שפה שמחוללת ניסים.

המילה עליה נדבר היום היא את/אתה. זו אחת המילים הבסיסיות שאנו עושים בהן שימוש יום יומי, פעמים רבות באופן מזיק. לפעמים אני משחקת בקליניקה משחק, שלבני הזוג אסור לומר את המילים את/ה (וגם לְךָ או לָךְ וכד'). משפטים לא תקניים לדוגמא: "אתה לא מגיע הביתה בזמן", "את צועקת על הילדים", "למה אתה לא שטפת כלים?" וכד'. נשמע לכם מוכר?

עשו תרגיל בבית, תקשיבו לדיונים ולויכוחים בין בני הבית. לעיתים קרובות הם יתחילו כאשר מישהו יפנה לאחר ויאמר "את/ה"... למילה הזו יש תוצאה בלתי נמנעת. היא גורמת לשני להרגיש שהוא במגננה. ומה שכבר רובנו למדנו בגיל צעיר הוא שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. ומכאן ההתפתחות היא כבר כמו כדור שלג. כלומר כשהמילה הזו נשמעת, השני יגיב אוטומטית בהתקפה, למשל: "אני לא מתחשב? זו את שלא מתחשבת!", "את מאשימה אותי שאני לקחתי לך את הספר? זה משום שאת כל הזמן לוקחת לי את השמלה מבלי לשאול", "למה לא נעלתי אתמול את הדלת כשחזרתי? למה את לא אמרת לי לנעול?".

תופעה דומה תתרחש במקרים שהאחד מבני הבית מדבר את הרגשות והמחשבות של השני. לדוגמא: "לך לא אכפת ממני", "אתה חושב שאני כל היום יושבת ולא עושה כלום", "את מרגישה שרק את חשובה כאן", "לעדינה לא אכפת שאני לוקחת בגדים מהארון שלה", "את מתעלמת ממני", "לא מפריע לך בכלל שאת מעירה אותי משנת המנוחה שלי" ועוד ועוד.

כמה פעמים נגררת לויכוח ושמת לב במהלכו שאת מרגישה פגועה מהדרך בה הדברים נאמרים כלפיך? כמה פעמים קבעו לך מה את חושבת ומרגישה באופן שלא היה מותאם לך כלל? במקרים כאלו מנעד הרגשות שלנו כולל התנגדות, התגוננות, הרגשה שלא סומכים עלינו, מפנים לנו עורף, תחושת אשמה, פגיעה בהערכה העצמית, השפלה, חוסר רצון ליזום, חוסר תקשורת ועוד. בטוח לא שום דבר חיובי.

נפגשתי באינספור דוגמאות על שיח כזה בתוך המשפחה. לא פעם אני שומעת את ההורים מדברים כך זה עם זו, ומכך אני מבינה גם איך מתנהלת התקשורת בבית. מסר שעיקרו "את/ה" אינו מאפשר הקשבה, הבנה, למידה ושינוי.

 

אז מה כן?

איך נוכל לומר את מה שאנחנו מרגישים וחושבים בבית?

איך נוכל להעביר את עמדתנו ללא המילים הללו והשפה הזו?

דרך מסר "אני". אפשר להגיד את אותם הדברים בדיוק, כאשר המסר אינו את/ה אלא אני. לדוגמא, במקום: "למה אתה מגיע הביתה באיחור?", אפשר לומר: "אני מאוד דואגת כשאת/ה מאחר"; במקום: "אתה מתעלם ממני" - "אני מרגיש/ה פגועה כשאתה לא מגיב לדברים שאני אומרת לך"; במקום: "החדר שלך מבולגן" - "מאוד חשוב לי שהחדר שלך יהיה מסודר".

באופן כללי אפשר לחלק את השימוש במסר אני לארבעה חלקים:

א.      עובדה - תיאור המציאות (לדוגמא: אתה לא עונה לי).

ב.      רגש - כיצד המציאות משפיעה עלי (מעליב אותי).

ג.       הסבר - למה נוצר הרגש (גורם לי להרגיש מיותרת).

ד.      בקשה - מה יכול לעזור (התייחסות כלשהי).

היתרונות של השימוש במסר "אני"?

שימוש במסר "אני" אינו מבטיח שהשומע ישנה את התנהגותו, אך הרווח הגלום בצורה זו של תקשורת הוא עצום. לשימוש בשפה זו יתרונות רבים ובראשם צמצום רגש האשמה, העלבון והדחייה אצל השומע, מה שמאפשר מעבר משפה של מתקפה והתנצחות לשפה של דו-שיח. ההתמקדות ברגשותיי, במקום בדברים הפסולים אצל זולתי, מאפשרים לו ללמוד ולהיות מודע לצרכי ולסביבה כולה. נוסף על כך, לפעמים כשאנו מדברים על הקושי שנגרם לנו על ידי הזולת, מגלים שבעצם השד לא נורא כל כך...

העיקרון הוא אמנם פשוט להבנה, אך גם אותו צריך לתרגל כמו למידת שפה חדשה. מניסיון, אם ההורים לוקחים על עצמם להנחיל את השפה הזו בבית, ניסים מתרחשים מיד. הבית נעשה שקט יותר והשיח הופך למכבד יותר. אני שומעת לא מעט בקליניקה שלי שהשימוש בטכניקה הזו גרם למהפך בתקשורת הבינאישית בבית.

סיפור אמיתי. לפני שנה בערך הבת שלי חזרה הביתה מתוסכלת מבית הספר. המורה חילקה תפקידים ומשימות לקראת אירוע משמעותי שהתרחש בכיתה. הבת שלי, שמאוד אוהבת להציג אך גם טובה בארגון, ביקשה מהמורה לקחת על עצמה מספר משימות לקראת האירוע. המורה אמרה לה שאין אפשרות כזו והמשימות מתחלקות באופן שווה בין כולם. הבת שלי חזרה הביתה מתוסכלת, עצבנית ועצובה, וסיפרה לי בדמעות איך היא רואה את הדברים אחרת. ניסיתי לשכנע אותה לגשת למורה ולשוחח עמה שוב, אך ביתי השיבה שאין סיכוי, כשהמורה הזו מחליטה, אי אפשר להזיז אותה מהחלטותיה.

הצעתי לה לדבר עם המורה במסר "אני" וניסינו לתרגל יחד משחק תפקידים עם המורה. הטקסט שהצעתי לבת שלי היה: "המורה, אני מאוד מבינה את ההחלטה שלך, ואני מודה ושמחה על התפקיד שנתת לי בהצגה. הייתי מאוד רוצה לתרום להצלחת האירוע, ולכן חשבתי להכין גם הזמנות וגם שלט גדול עם כיתוב תואם לנושא הערב. אשמח מאוד אם תאפשרי לי לעשות את כל אלו, אבל אבין גם אם תחשבי אחרת". ביתי שיננה את הטקסט ולמחרת ניגשה למורה ואמרה לה את הדברים. המורה לא החזירה לה תשובה במקום, אך התקשרה אלי בתום הלימודים וסיפרה לי בהשתאות על השיחה שהיתה לה עם ביתי, על האחריות שהיא לקחה על עצמה ובעיקר על השיח הבוגר והמכבד. וכמובן שהיא אפשרה לביתי לעשות את מבוקשה.

מבחינת הבת שלי זה היה נס גלוי, אך בינינו, למילים שלנו יש כוח להרוס, לגרום לרגשות אשמה וצריבה בגרון או לחילופין לייצר תקווה, מודעות לרגשות, לגרש את החושך ולהביא את האור.

בשבוע הבא אשתף אתכם בעוד כמה מילים שמחוללות ניסים בתקשורת הבינאישית.

וברוח הימים הללו, אוסיף עוד משפט אחד. גם אם התקשורת בבית שלכן אינה טובה כיום, אף פעם לא מאוחר מידי. כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים