דף הבית מאמרים שאלות נפוצות צור קשר

פחדים והסתרות / מ. אילת אם לשמונה

מאמר התפרסם במגזין הנשים פנינה של העיתון החרדי בקהילה. מטבע הדברים, מבחינה לשונית מופנית הכתיבה לנשים חרדיות, אך קהל היעד הוא הורים באשר הם.

 

 

אִם אִמָּא לְפֶתַע נִלְחֶצֶת
אֲנִי מִיָּד מַסִּיק מַסְקָנָה
שֶׁסָּבְתָא זִיוָה קוֹפֶצֶת
שׁוּב פַּעַם בְּלִי הַזְמָנָה
(תהילה זומר, פסיכותרפיסטית MA. איור - עדי מן)

מתי אני מנקה את הבית לקראת ביקור? האם אני מנקה חלונות לקראת אחותי יקירתי שקופצת לביקור? האם אני שוטפת את הרצפה או מפנה את ערימת הכביסה לפני כל אחד שמגיע לסף דלתי? מה גורם לנו להכין את הבית שלנו כמו לפני מסדר לאנשים מסוימים, ולא לעשות זאת לקראת אנשים אחרים? מהי הנוסחה?

מי שמנהל אותנו בסיפור הזה הוא רגש הביטחון, או ליתר דיוק - חוסר הביטחון.

כשאנו מתמודדים עם פחד או אי וודאות, אנחנו משתדלים לעשות מבחינתנו את המרב כדי להצליח, להיות מוכנים לקראת האתגר הצפוי לנו. לדוגמא, כשאנו עומדים לקראת מבחן, אין לנו אפשרות לדעת על מה בדיוק נישאל ואיך ייראה גיליון המבחן. מה שנוכל לעשות הוא קודם כל ללמוד היטב למבחן, ובנוסף לכך לישון טוב בלילה שלפניו, וככלל לנסות ליצור לנו תנאים מיטביים לעשות את המבחן.

בשנות עבודתי בקליניקה, נתקלתי כמה פעמים בהורים שמתכננים חופשות משפחתיות ארוכות. הם מגיעים אלי, משום שבמקרים דומים בעבר חוו מפח נפש גדול והפעם הם רוצים להיערך נכון. אני לא יודעת מה יהיה להם בזמן החופשה, אני גם לא יודעת איך יהיה בסוף מזג האוויר והאם יהיו התרחשויות לא צפויות בזמן חופשתם. אנו לא יודעים מה תהיינה הבעיות, אך אנו יכולים ליצור אוירה ותנאים שיאפשרו התמודדות טובה יותר בזמן אמת.

דבר דומה קורה לפעמים כאשר החמות מגיעה לביקור. אם הקשר איתה אינו בטוח, אין לדעת איזה נושא או בעיה תצוץ. איזה שדים וקולות פנימיים היא תשקף בנו דרך המראה שהיא תציב מולנו, דרך האמירות שלה או אפילו רק דרך המבטים שלה. לכן אנחנו מנסים לייצב את הסביבה עד כמה שניתן, למשל על ידי ניקיון הבית. כיון שאינני יכולה לשלוט על הקשר ביני לבינה, לפחות שהבית יהיה נקי.

לעומת זאת, כמה נעימה התחושה כשחברה טובה, קרוב משפחה או בן בית, יכול לראות אותנו גם כאשר אנו לא במיטבנו. כאשר אנו מרגישים בטחון גם אם הבית לא נראה משהו, או כאשר אנו לא במצב רוח טוב. פשוט להיות אנחנו, ללא מסכות ומחיצות ותוספות ואיפור מטשטש והתחכמויות והסתרות.

כאשר יש לנו קשר שאינו בטוח ובעיקרו שלילי, חשוב לנו להציג לאותו אדם תמונה עד כמה שניתן "ורודה". לעומת זאת ככל שהקשר טוב ומצמיח, נוכל להיות בדיוק מי שאנחנו, ללא חשש.

וכפי שהדבר נכון לגבי הקשרים שלנו כלפי חוץ, הוא נכון וחשוב ביותר גם בקשר שלנו עם ילדינו. אם הקשר שלנו איתם יהיה מבוסס על לחץ, על ביקורת ועל תוקפנות, הם יגדלו בחוסר בטחון מתמיד. במצב כזה הם ינסו כל הזמן להציג בפנינו תמונה טובה של עצמם, בכל דבר ועניין.

יש הורים שמספרים לי שבכל פעם שהם נכנסים לחדר הבת שלהם עושה את עצמה קוראת ספר. או הורים אחרים שמספרים שהבן שלהם תמיד הכין שעורי בית עם חבר. רק לאחר זמן הם הבינו שהוא מתקשה בהכנת השיעורים ולמעשה החבר מכתיב לו את התשובות. אמא אחת סיפרה לי שלעיתים קרובות היא מבקשת מהבת שלה שתסדר את החדר שלה. הבת אכן מסדרת, אך לאחר זמן היא גילתה תופעה מטרידה, שכל הבגדים אינם מקופלים ומסודרים בארון אלא מגולגלים לפקעת סבוכה אחת באחד המדפים בארון.

כהורים, נרצה שהילדים שלנו לא ירגישו שהם צריכים לנקות את החדר בגלל שאנחנו מפחידים או מלחיצים אותם, אלא בגלל שהבית צריך להיות נקי והמטלה הזו מתחלקת בין כולם. שלא יסתירו מאיתנו את הכישלונות והחולשות שלהם, אלא יבינו שזה חלק מהחיים ואף אחד לא מצליח בכל דבר כל הזמן. אנחנו רוצים שגם כאשר אנו מציגים כלפיהם דרישות וציפיות, הם ירגישו שאנו מקבלים אותם כפי שהם.

כאשר ילד גדל בחשש ובהסתרה מהוריו, יש לכך השלכות שליליות רבות. ילד כזה, חי בזיוף מתמיד וכמו כל דבר שחוזרים ושונים בו, הוא הופך להרגל. בסופו של דבר עשוי להגיע מצב שבו הילד משכנע את עצמו שהזיוף הוא בעצם הדבר האמיתי, וכך הוא מאבד למעשה את האישיות של עצמו. תגובה אחרת עשויה להיות התרחקות ואדישות, שיובילו בהמשך הדרך להתנשאות וזלזול באחרים.

מעבר לפגיעה בילד, אנו כהורים לא נוכל לזהות או לשמוע על הקשיים שלו. עצם השיחה על הקושי היא חשובה עבור הילד, כמקום לפרוק תסכול וכאב, אך מעבר לכך, אם הוא לא יציג בפנינו את הקשיים, כמובן שגם לא נוכל לעזור לו להתמודד.

אנחנו כהורים לא יכולים לסלול לילדינו את השבילים בהם יצעדו בחייהם, אנחנו לא יכולים להדליק להם את האור ולעמעם את החושך, או להנעים להם את מסע חייהם בפס קול נעים. הלוואי שיכולנו...

אך אנחנו יכולים עכשיו, כרגע, היום, להתייחס אליהם בצורה מכבדת ולקבל בסבלנות גם את הטעויות והחולשות שלהם. אם כך נעשה, נעזור להם להתחבר לעצם בצורה אמיתית ולבנות את עמוד השדרה הפנימי שלהם אשר ילווה אותם כל חייהם.

פעם נכנסו אלי לקליניקה הורים בשנות השלושים לחייהם. הבעל, ידידיה (שם בדוי) היה נוהג להתווכח בכל קשריו החברתיים השונים. עם אמו, עם אשתו וגם עם ילדיו הקטנים. כשמצאתי שגם במפגשים שלנו הוא לא חדל להתווכח, שאלתי אותו האם הוא מודע לדרך ההתקשרות שלו, ומה הוויכוח תורם לו. הוא ענה שמעולם לא קיבלו אותו כפי שהוא, מעולם לא הרגיש מקובל ואהוב ומעולם לא ניהל מערכת יחסים עם הסובבים אותו מתוך בטחון שהוא יכול להשמיע את דעתו מחשבותיו וחלומותיו מבלי להיות מותקף ומוקטן. כבר שנים שהוא אינו מביע את רגשותיו, מחשש פן סביבתו תפגע בו. לכן סיגל לעצמו את הדפוס הזה, וכיום אפילו עיסוקו היומיומי לפרנסתו כרוך בפולמוס. הוא לא שם לב עד כמה הדפוס הזה מנהל אותו ומונע ממנו קשר טוב עם אשתו והסובבים אותו. עם הזמן הצלחנו ליצור מרחב בטחון בין ידידיה לבין משפחתו. הוא למד לקבל ולהאמין שהוא משמעותי עבורם וחשוב להם, הוא למד להקשיב, לחלוק ולשתף מתוך הביטחון שהוא יכול להיות הוא. עם הזמן התגלה ידידיה כבן שיחה נעים, חכמתו וכישוריו הרבים יכלו לבוא לידי ביטוי בקשר המחודש שנוצר לו בבית.

בימים אלו אנו מתלבטים, ממתינים לתורנו או סתם משוחחים על החיסונים לקורונה. בעצם היינו רוצים שזריקת פלא תחסן את כולנו. לנו כהורים יש אפשרות לתת זריקת חיסון לילדינו, לא נגד קורונה, אלא לחיים בכלל. נגדל ונעודד אותם להיות נאמנים ומותאמים לעצמם, להפנים בתוכם את הביטחון והקבלה של מי שהם. זהו החיסון מפני הפחד להיות דחויים, נטושים ולא אהובים. פחד שיכול לגרום להוצאת אנרגיה על ריצוי, התחנפות, וזיוף או בקיצוניות השניה לאדישות וזלזול כלפי הזולת.

לעומת זאת, מתוך חוסן וביטחון הם יקבלו שבחייהם יהיו כאלה שיתחברו אליהם ויאהבו אותם, וכאלה שלא. אך זה לא יגרום להם לזייף את עצמם בכדי להיות נאהבים וגם לא לדחות את זולתם על מנת שלא להיפגע. גם אני מודעת לכך שיש כאלה שמתחברים לטור הזה ויש כאלה שלא. איני יכולה לרצות את כולם...

 

ד"ר מירי אילת

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ואם לשמונה ילדים




צעדים - להתחיל בצעד אחד קטן | טל. 050-9653266 | מושב שדה יעקב, מיקוד 3658600 | דוא“ל: info@zeadim.org.il

האתר נבנה על ידי אינדיגו עיצוב ואתרים