הארנב ממושי, הכלב בייגלה וטיפול הנעזר בעלי-חיים / נורית בירן, רוית גולדשטיין-טולידאנו

למרות ההבדלים בין החיות לבני האדם, יש בקרב החיות ובאורח חייהן את כל המרכיבים המאפשרים לילדים להזדהות – תלות במבוגר, גדילה, אכילה, קשר, חושניות, רצון להשתעשע, מוות, קינאה ועוד. עם זאת, החיות מותירות מרווח מספיק של ביטחון מחייו האמיתיים והמציאותיים של הילד. גם לילד הפגוע, נוח להיאחז בחיות כי הדבר מאפשר הפנמה והזדהות הדרגתית ללא חשיפה טראומטית ואיום (שליו, 1996). באופן דומה, סיפור שגיבורו הוא בעל-חיים ולא ילד בשר ודם, מאפשר לדון ברגשות, פחדים, תחושות ומחשבות, בעקיפין. ילדים אינם מדברים בטיבעיות ובקלות על נושאים המטרידים אותם משום ששפת היום-יום שלהם אינה שפה של רגשות, אלא שפה של דימויים ומטפורות (כמו בסיפורים ובחלומות). לכן, כדי להגיע לעולמם הפנימי של ילדים, יש לדבר בשפתם – שפת הדימוי. שפה כזו עשויה לדבר אל ילדים במישור עמוק ומיידי הרבה יותר מאשר שפה מילולית ויומיומית (סנדרלנד, 2004).